אני יודע לעוף!
זה קרה לי בטעות, האמת, כשניסיתי לקפוץ מהגג של הבניין שלי כי
לא יכולתי למצוא משהו לקרוא לו שלי, לא יכולתי למצוא שום דבר
שאני טוב בו. אבל משום מה לא נפלתי, אלא נשארתי תלויי באוויר.
אני חושב שהייתי תלוי שם כל הלילה, עד שאמא שלי באה בבוקר. היא
הייתה הראשונה שראתה אותי ואני חושב שכמעט גרמתי לה התקף לב.
לקח לה מלא זמן לחזור לעצמה, אבל כשהיא הצליחה סוף סוף, היא
קראה מיד לעתונות ותוך חצי שעה כל הארץ ידעה עלי.
אני לא חושב שעשו מסביבי מהומה כזאת אפילו כשנולדתי. אני רק
זוכר שאמא שלי כל הזמן שאלה אותי אם לא התעייפתי, כי היא צריכה
להביא עוד צלמים ולתת עוד ראיון לכתבת כלשהי. הם נורא התלהבו
מהעובדה שהיא אמא של האיש ציפור, כמו שהם קראו לי.
האמת, אני לא חושב שאי פעם הרגשתי כל כך משוחרר בחיים שלי.
הייתי סוף סוף ברשות עצמי, לא תלוי בהורים שלי לפרנס אותי או
במורים שלי שלא לזרוק אותי מהביצפר. אחרי איזה יומיים אפילו בא
איזה במאי מפורסם מהוליווד, אחד שכבר עשה סרטים על אנשים שעפו,
אבל אף פעם לא יצא לו להשתמש בדבר האמיתי, והציע לי לעשות את
העסקה של חיי ולהפוך לכוכב סרטים.
אני זוכר שהסתכלתי מהחלון של המטבח איך הוא ישב ושתה תה ליפטון
עם אמא שלי ועבר איתה על הפרטים של החוזה. אני לא חושב שהייתי
אי פעם כל כך מאושר.
חבל רק שלא יצא לי להשתתף בסרט.
האמת, גם המהומה סביבי שככה מהר מאוד. תוך איזה שבוע הכתבים
הפסיקו לבוא לבית שלי, והתחילו ללכת לבית של חבר שלי מהביצפר
שהתאבד כי אף אחד לא הבין אותו.
זה היה בערך באותו זמן שהילדים של השכנים התחילו לזרוק עלי
אבנים ולראות מי פוגע הכי קרוב. הם היו צורחים "קאוואבנגה" כל
פעם שהיו פוגעים בי ובורחים לבית ממול. כאילו שיכולתי לעשות
משהו.
אני זוכר שבהתחלה אמא שלי ממש כעסה עלי. "אפילו להתאבד כמו
שצריך אתה לא יכול, היא הייתה אומרת לי, סתם נשאר תלוי באוויר
כמו איזה בלון. אפילו את העיתונות אתה מבריח." אבל בסוף היא
החליטה שהיא לא צריכה אותי.
אני זוכר איך אבא שלי ישב לידי על הגג שעתיים כשהיא עזבה אותו,
ברחה להתחתן עם הבמאי ההוליוודי, שהחליט שהיא כשרון מדהים. הוא
הסתכל לי העיניים במבט מיואש ורק חייך אלי, כאילו שאני הדבר
היחיד שנשאר לו בעולם. ואז הוא קפץ, רק שהוא לא נשאר תלוי
באוויר כמוני. מזל שלו.
כשבאו לגרד אותו מהרצפה שמול הבית שלי, מישהו שאל מה זה הדבר
הזה שתלוי על הגג, ואמרו לו שזה סתם הילד של השכנים, אבל זה לא
ממש חשוב כבר, כי הוא מילא לא יכול לרדת.
זה היה הבנאדם האחרון שנזכר בי. לפעמים עוד הילדים של השכנים
היו באים לזרוק עלי אבנים בערב, ולברוח צועקים "קאוואבנגה",
אבל גם הם הפסיקו. שמעתי שהם מצאו חתול ותלו לו על הזנב
קופסאות שימורים.
אני הבנאדם היחיד בעולם שיודע לעוף. רק חבל שאני לא יודע לרדת,
כי כבר שבועיים לא אכלתי, ואני כבר לא מרגיש את הרגליים שלי.