לילך גור / אות קלון |
העבר מתדפק על דלתי,
מנער אותי משנתי
הטרופה על דעת
ועץ
מתנועע, כרוח סערה חורפית
שמחוץ לגופי
הכואב את לכתך,
את הגיעי
אל דעת הכלימה
שבחיי.
כשתבין, כי אלו חיים
שניתן רק למות בהם
לאט,
אולי אז תחפש עבורי
טלאי שיסתיר
אותי
למענך
אחיה
ואמות
לאט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|