פעם היה נסיך.
לכאורה נדמה כי לנסיך יש כל מה שחפץ בו. הוא התגורר בארמון
מפואר בצפון העיר, ביחד עם המלך והמלכה, ושני אחיו הגדולים
יורשי העצר. הוא טייל ברחבי העולם וכונן שלום עם ארצות זרות,
הוא אכל במסעדות הנחשבות, התחכך במי ובמה ובבוהמה, רקד ושר,
שוטט ורכש, שכב ועישן, שתה ועשה כל מה שבראש שלו.
אבל יום אחד הנסיך התעורר והבין שהכל כל כך רע בשבילו.

בוא נתחיל במי שהייתה לצדו כל השנים, הנסיכה יהלומה. נסיכה
ג'ינג'ית וקופצנית, שגדלה בשכנות לנסיך שלנו. ביחד הם חוו
אהבות ראשונות, לימודים, יציאות, ריבים עם ההורים, קצת מפה
וקצת משם. ובגיל 18, הנסיכה יהלומה, כמו כל נסיכה יצאה לשליחות
צבאית סודית ובין לילה נעלמה מחייו של הנסיך. הנסיכה עדיין
צלצלה מדי פעם לפלא' של הנסיך אבל בכלל לא קיבלה מענה ממנו.
פתאום שניהם היו לבד.

סתם שתדעו, שהנסיך שלנו לא ממש נשאר לבדו בגיל 18 כשיהלומה
נטשה אותו לאנחות (או שמא זה היה להפך?!) כי פתאום הוא יצא
לבדו למקומות בילוי, טעם כמה טעמי גלידה חדשים, אכל במקומות
הכי מוזרים ואפילו חשף את עצמו בגינות ציבוריות. הוא בסך הכל
נסיך תמים וצעיר, אבל נתיני הממלכה שלא הכירו אותו כי לבש
מסכות חדשניות בכל פעם, ובכלל מישהו תמיד היה שם עם הגב לשני.
פתאום הוא חשש לחייו.

גם הליריקה נכנסה לחייו. ניסתה לצבוע את כל הורוד בלבן, ניסתה
לבגר את הנסיך שלנו, לפקוח לו את העיניים מוקדם יותר ממה שהוא
רצה. היא חיבקה אותו והוא התחיל לפחד. קצת חולה בגוף וקצת
בראש, וכל הרוחות שמסביבו סערו. השמיים היו מלאי כוכבים כשהוא
ראה מולו זוג אוהבים, דמעת זכוכית נשרה מעינו והתנפצה על
הרצפה. כל המחשבות התבלגנו והוא עשה סלט של מילים בשכל. פתאום
הוא הבין שרע לו.

ואם כל זה לא הספיק, אז אפילו הארמון התחיל לרעוד והאדמה פערה
את פיה. המלכה חטפה התקפי מגלומניה וזרקה קבקבי קריסטל על
העוזרת ששרפה לה מרק, הנסיך הגדול הפך לגרגרן-רעבתן-נהנתן שכזה
התיישב במטבח המלכותי ואכל עד שכמעט התפוצץ, הנסיך השני התחרפן
בלי סיבה, הודיע במסיבת עיתונאים שהוא מתפרק, ברח מהארמון
והתחיל לעבוד בחנות בגדים בשינקין. והמלך בכלל התעצב כשהוא
גילה שהוא הופך להיות בלתי נראה. לנסיך שלנו זה היה הקש ששבר
את גב הפיליפיני.

הנסיך שלנו החליט לזרוק הכל הצידה, לנער את הראש ממחשבות ולרוץ
רחוק לארץ אחרת שם בטח לא יכירו אותו ושם יוכל לעשות כל שיבקש.
אך, אויה! צרה ותקלה! הנסיך שלנו פגש נסיך אחר. אחד כזה שמעולם
לא קלט קודם לכן. הנסיך החדש, בואו נקרא לו מושלמות, החזיר את
הפסים לחולצות של הנסיך שלנו וחיזק את כל הברגים הרופפים. אבל
מושלמות, כמו כל קודמיו מן הסתם, לא באמת רצה לחיות באושר
ובעושר עד עצם היום הזה עם הנסיך שלנו. למושלמות היה חסרון
אחד. הוא לא אהב את הנסיך שלנו כמו שהנסיך ביקש לאהוב. בקיצור,
מיש-מש

אולי זה הסוף של סיפורנו? אולי גם הנסיך שלנו עדיין לא יודע
מהו הסיום הגדול ואם בסוף הסרט התיעודי יהיה קומדיה רומנטית?
אולי דברים כאלה לא קורים במציאות והנסיך שלנו מדמיין סיפורים
על נסיכים שאוהבים נסיכים אחרים?

ואולי..................................
אולי אני צריך לישון, כי הסיוטים לא נפסקים.