השמיים נצבעים אט, אט במכחול
במשיכה ארוכה מתמשכת על הבד
השמן בוהק, מבריק בכחול
משתקף בעינייך וברצונך ללבד
איך את מתערבבת לי בתוך הצבעים
ובאי של ודאות איני יודע בעצם
להיכן לעזאזל העננים שלי שטים
אבל גם אני יכול להריח את הגשם
וגם האוויר שלי הוא רמאי, הוא שקרן
כל היום מנסה לשקר אותי
הוא נותן תחושות מזויפות ברובן
מרגיש אצלי הרבה יותר אמיתי
ואולי מרוב תחושות אני סתם מבולבל
או שאולי זו רק תחושת החג
ובעצם אפלטון היה הומו בכלל
אבל אני חייב לו תודה, ולו רק על המושג
מוקדש לדניאלה, תודה על שעות של שיחות אמיתיות |
