מור הסהר, כיפה זרחנית,
כסות ראש בלבונה מבוסמת.
טהר ארבע קרנות מזבחי אשתאול,
היה לי בעל.
הנה לשלמות הילדות לתייר בבולים,
שלח עב קטנה לרוח בערפל עצום,
מטשטשת מידותיה מול מטרי אירופה.
גאל מייסורי הזריחה שלא תגווע,
ספר לה, לשמש, מה קרים הקטבים בחודשי דצמבר.
הדגש מרום תשוקה אלי צליבת ברזלה המגולבן של אש
בשקיעת דמים עמוקת צבע תגבה
מול נסתרות חמתו של ליל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.