ענת אבישר / ויטרינה |
בשערותייך
אדום-אש נשרף
מקלילה שמלתך הלבנה
עורך רך-מסמיק, הדהודי קולך
בין קירותיי הירקרקים, בחצר ביתי
הפכתי מתגעגעת לעינייך הבורקות,
לצחוקך מתקתק על לשוני.
איני יוצאת.
השיר הזה נכתב כשהייתי עדיין עמוק בארון.
שלוש וחצי שנים לפני היציאה. הוא מהווה ציון דרך עבורי.
מוקדש באהבה רבה לענת של גיל 19
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|