[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אודליה כהן
/
רוצים שינוי

שנים ציפיתי לשינוי. נכון, לא ידעתי בדיוק מה עומד מולי, אבל
הייתי קצרת רוח.
חיכיתי וחיכיתי והשינוי לא בא.
מצידי, עשיתי כמעט כל מה שניתן להעלות על הדעת.
החלפתי עבודות בקצב מסחרר, ירדתי 3 פעמים ביום לבדוק אם יש חדש
בתיבת הדואר ובדקתי אי-מייל באופן אובססיבי, נרשמתי לקורסים
מוזרים יותר ומוזרים פחות ואח"כ נרשמתי גם לאוניברסיטה, בתקווה
שאולי השינוי יופיע משם.
כשנסעתי לירושלים, שמתי פתק בכותל, במחשבה שאם זה לא יעזור, זה
בטח לא יזיק, והמשכתי לחכות.

כשהשינוי בושש לבוא, וכמעט נואשתי, החלטתי לחפש שותף לדירה.
פרסמתי מודעה באותיות קטנות במקומון של העיתון ששינויים
קוראים, והטלפון לא חדל לצלצל, אך גם משם לא באה הישועה.

יום אחד מישהו דפק בדלת. פתחתי אותה מנומנמת מבהייה בטלוויזיה,
והשינוי עמד מולי במלוא הדרו, עם שיער ארוך וגיטרה על הגב.
הבטתי בו ואחר כך פזלתי לעבר הגיטרה.
"אני בסיסט" , הוא אמר.
נו טוב, אף אחד לא מושלם.
"באתי לאודישן. לפי המודעה על הלוח ב"אוזן", את יודעת."
חייכתי.  שם לא פרסמתי .

זמן מה חלף והתרגלתי לשינוי. במשך תקופה די ארוכה גם היה לנו
טוב ביחד. אני חושבת שהתחלתי לאהוב את השינוי שלי.
אהבתי את השיער שלו, התלתלים החומים-זהובים שגלשו מעבר לכתפיו
ונראו תמיד תמיד טוב.
הבטתי בו שעות על גבי שעות, זה היה בימים שעוד היה ביננו משהו,
הרבה לפני שהניצוץ כבה לגמרי.

בכל פעם שהוא ירד לקנות חלב, עיתון וסיגריות, הסתכלתי עליו
מלמעלה.
עמדתי במרפסת וליוויתי את צעדיו במבטי, עד שהוא נעלם מעבר
לפינה.
הסתכלתי על ההליכה שלו, הגוף שלו והשיער שלו. אלוהים, השיער
שלו !
השיער שלי, לעומת זאת, סבל תמיד מ"Bad Hair Day" ושום דבר לא
עזר.
הרבה פעמים נראיתי קצת כמו מכשפה, אבל לא תקשרתי עם מטאטאים.
מתוך גחמה של רגע אחד, צבעתי את השיער לשחור ואז זה נהיה אפילו
יותר גרוע.
ותמיד, תמיד אספתי את השיער לקוקו בגומייה (לא שלי), שמצאתי
באמבטיה.

ערב אחד רבנו. אני לא זוכרת בדיוק על מה ולמה, אבל הוא אמר
שנמאס לו, שהוא רוצה שינוי, שאם לי מותר לחפש דברים חדשים, גם
הוא רוצה.
בלילה ההוא, הוא ישן על הספה בסלון, ואני לא נרדמתי, ולא
הפסקתי לבכות.

למחרת בבוקר, הוא קם וירד לקנות חלב, עיתון וסיגריות, כאילו
כלום לא קרה.
הסתכלתי עליו מלמעלה וחיכיתי שיחזור. רציתי להשלים, לחבק אותו
ולשכוח מכל מה שקרה.

אחרי חצי שעה, כשפתחתי את הדלת, עמד מולי מישהו, מוכר מאוד אבל
זר לגמרי, עם שיער קצר בבלונד-פלטינה.
שינוי, אה ?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמר לנו - שמעו
חבר'ס יש בלאגן,
אני לא מוצא את
ידי ואת רגלי.
אמרנו לו - שמע,
העלנו במשרד
רעיון מצויין.
למה שלא תתארגן
על איזה משהו
במחשבים האלו?
שהכל יהיה מסודר
ומקוטלג.
אמר - וואלה!

הקופירייטר של
אלוהים מספר את
האמת. כמעט.
נראה אם אתם
ילדים תצליחו
לגלות את מה הוא
סילף?


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/99 15:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודליה כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה