הרים.הרים באופק, נצבעים בצבעי שקיעה מדהימים. אגם שקט וחלק
כמראה, משקף את אודם השמים. עצים גבוהים ועשירי עלווה מבשרים
לילה טוב ברישרוש העלים ברוח הקלה. ציפורים עפות ומצפצפות
במעוף אחרון לקראת הלילה, העשב מתכופף ומשתחווה לרוח.
ענן ורדרד שט כמנסה להצטרף לשמש בלכתה, וכל זה מטושטש כרקע.אני
פוסעת בין כל אלה, ואני לא לבד. שנינו מחרישים, ומתפעלים
בליבותינו מכל היופי. שנינו נעמדים על שפת האגם. מתבוננים אל
המרחק. ראשינו שקטים, אוזנינו זקופות ומקשיבות לקולות הערב.
ושקט....שקט קסום.
פתאום, משום מקום, מופיע בעל כנף ענק, ולוקח את רעי עמו. הוא
מנופף לי לשלום ומחייך.אני נשארת לבד, מתבוננת באגם שהופך אדום
וסמיך כדם.


פתאום אני מתעוררת במיטתי.לבד.
אוח......זה היה חלום. אני עייפה נורא, עיני שורפות. אני מציצה
בחלון-חושך.
אני מסתובבת לצד השני, עוצמת את עיני ונופלת לתוך מקום אחר.
שהוא בעצם אותו המקום. ובבוקר, אני שוכחת שבכלל ישנתי.