[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמיר לינהרט
/
בליינדייט 1

הבליינדייט הפתיע לטובה. השיחה קלחה, האוויר נמהל בקסם בלתי
מוגדר, תמר - שהיתה הרבה יותר יפה מכפי שדנה תיארה אותה -
התלהבה מהלוק שלי, צחקה גם מהבדיחות הפחות מוצלחות, והזמינה
סטייק.
באותו רגע נהייתי וול-דאן לגמרי.
בחורה שמזמינה סטייק בדייט הראשון אוהבת את החיים, זה ידוע.
היא לא מוותרת על אף הנאה, לא מתביישת בכך, יודעת לטרוף,
ולהטריף, פנטסטית במיטה ובאופן כללי - מושלמת.
אני הזמנתי שניצל. "הוא קריספי ופריך", הבטיחה המלצרית השחומה,
"אתה לא תתחרט".
הסטייק של תמר הגיע לפני השניצל שלי. "זה בסדר, תתחילי לאכול",
הפגנתי ג'נטלמניות, שהתבררה כמיותרת, שכן פיה של תמר כבר התמלא
פיסות בשר.
היא טרפה את הסטייק בקצב שהיה משאיר מאחור גם את הומר סימפסון,
ועד שהגיע השניצל, תמר כבר היתה בסיגריה שאחרי.
חייכתי בסיפוק, ודמיינתי אותה מעשנת עוד סיגריה שאחרי, הפעם
בעירום.
"אני כבר חוזרת", תמר חייכה, "תמשיך לחשוב עליי", והלכה
בעסיסיות לכיוון השירותים.
"אם לא תאכל אותי, אני אגשים לך משאלה", שמעתי לפתע קול גברי.
מה?!
"אם לא תאכל אותי, אני אגשים לך משאלה", חזר הקול.
השניצל מדבר אליי?
"כן, נו, זה אני", הוא החל לאבד סבלנות.
"אתה גם קורא מחשבות?" הסתקרנתי.
"אתה די צפוי", הוא ליגלג.
"אתה לא אמור להיות דג-זהב?" המשכתי לפקפק.
"יש לי הידרופוביה", נאנח השניצל.
"הידרופוביה?"
"הידרופוביה".
ניערתי מעט את הראש כדי לוודא שאני לא הוזה.
"פחד ממים, נו", רטן השניצל.
רגזן קצת, השניצל הזה.
"יש עיסקה או אין עיסקה?" השניצל ויתר על הסמול-טוק.
"למה רק משאלה אחת? בדרך-כלל זה שלוש משאלות", התמקחתי.
"מיתון", נאנח השניצל.
"יאללה, שיהיה". ממילא לא הייתי רעב במיוחד.
"תענוג לעשות איתך ביזנס", צהל השניצל.
"תן לי כמה דקות לחשוב על המשאלה, אוקיי?", ביקשתי.
"טייק יור טיים", הוא חייך אליי.
תמר חזרה מהשירותים, והביטה בשניצל שלי.
"אתה לא רעב?", היא התיישבה.
"היו לי הרבה מחשבות בראש".
"באמת?", תמר חייכה בציפיה, "על מה חשבת?"
סיפורים על שניצלים מדברים לא מתאימים לדייט ראשון. "על
סיינפלד", הפגנתי תושיה.
"באמת?"
"כן. על הפרק שג'ורג' יוצא עם איזו כוסית-על, והוא לא מבין איך
היא נשארת רזה למרות כמויות האוכל שהיא טוחנת".
"כן?"
"אז הוא חושד בה שהיא הולכת להקיא בשרותים אחרי כל ארוחה".
"כן?"
"אז הוא שולח את אמא של קריימר שתעקוב אחריה לשרותים, אבל
הכוסית-על מגלה את זה וזורקת את ג'ורג'".
"אתה חושב שהקאתי בשירותים?" תמר התעצבנה.
"לא, מה פתאום", הופתעתי מהשאלה.
"ואני עוד חשבתי שסוף סוף בא לי משהו נורמלי", הכעס שלה לא
התפוגג.
"סתם מחשבה שעברה לי בראש, איך היא קשורה אליך?", התמיהה שלי
ריחפה בחלל המסעדה וחיפשה את תמר, שכבר יצאה לרחוב הקריר.
סאמק הסיינפלד הזה.
השניצל הביט בי מאוכזב.
"האללו!"
הוא לועג לי או שזה רק נדמה לי?
"שכחת אותי?" הוא העמיד פני נעלב.
"טוב, נו... יאללה, תחזיר לפה את תמר", אמרתי לו בחוסר אמון.
"יס סר!" הכריז השניצל בחגיגיות.
"נו, יאללה, חבל על הזמן", זירזתי אותו.
"דונט וורי", הרגיע אותי.
"יש בעיה עם השניצל?" הפתיעה אותי המלצרית השחומה.
"לא, לא, שום בעיה", עניתי לה.
"אתה רוצה מנה אחרת במקום?" התעקשה.
"לא, לא, זה בסדר. באמת".
"אני אקרא למנהל המשמרת", התעלמה ממני המלצרית.
"באמת לא צריך". ושוב המלים שלי התעופפו בחלל המסעדה, מחפשות
אוזניים להיכנס אליהן. המלצרית עברה להסתודד בירכתי המסעדה עם
גבר גבה-קומה.
"שלום אדוני", רכנו אליי מנהל המשמרת והצמה שלו.
"אמרתי כבר למלצרית, הכל בסדר", קיוויתי שבניגוד למלצרית, הוא
יבין את דבריי.
"אתה רוצה מנה אחרת אולי?" הוא חיסל את התקווה.
"לא".
"אתה בטוח?" מנהל המשמרת הרים את הצלחת עם השניצל וקירב אותה
לאפו.
"כן!" הגברתי את הווליום, אולי הם כבדי שמיעה.
"לא צריך לצעוק", נעלב מנהל המשמרת.
חטפתי מידו את הצלחת. המנהל טילטל את צמתו במחאה, וחזר לעמדה
שלו.
"נו, מה קורה?" שאלתי את השניצל.
"ג'אסט א מומנט, אני לא יכול להתרכז ככה", הוא רטן.
דקה מאוחר יותר תמר חזרה למסעדה, מבט מפויס ומפייס בעיניה,
ושלושתנו הלכנו לדירה שלי.





"בוקר טוב מתוקי", קול נשי בלתי מזוהה הצליח לטפס מעל חומת
השינה שלי.
למי שייך הקול הזה, לעזאזל?
החלטתי לצרף את העיניים שלי למאמצי הזיהוי.
בחורה שמנמנה וענוגה ניצבה ליד מיטתי, לבושה בחיוך שהתחלף
בהדרגה לפיהוק.
מי זו הבחורינה הזו, לעזאזל?
הזעקתי בדחיפות את הזיכרון שלי, שלגם בנינוחות מרגיזה את הקפה
של הבוקר.
"בוקר טוב תמר", חייכתי כעבור מספר שניות. קצת איטי הזיכרון
שלי, אבל מספק את הסחורה.
"לקח לך המון זמן לזהות אותי", תמר לא התרשמה.
"לא, מה פתאום", ניסיתי להרגיע אותה, "תמיד בבקרים אני קצת
איטי".
"אתה כזה מתוקי", תמר קפצה למיטה ונצמדה אליי.
כיביתי את האוזניים והעיניים, מפנה את הבמה לסולו של חוש
המישוש.
"מה אתה רוצה שנעשה בערב?" תמר אילצה את האוזניים שלי לחזור
לפעילות.
"בערב?"
"אתה לא רוצה שנהיה יחד?" תמר התרחקה ממני מעט והעמידה בסכנה
את משרתו של חוש המישוש.
"בערב?" ניסיתי להרוויח קצת זמן.
תמר קפצה החוצה מהמיטה והותירה את חוש המישוש שלי מובטל.
"אני מבינה", היא זעפה, "כנראה שרצית רק סטוץ".
פקחתי את עיניי.
"סטוץ?" שאלתי. כנראה שיכולת הניסוח שלי הצטרפה לחוש המישוש
בדרך ללשכת העבודה.
"נמאס לי מכל הגברים הדפוקים האלה", רטנה תמר בזמן שניסתה
לשבור את השיא העולמי בהתלבשות.
"רגע...", ניסיתי להציל את המצב.
"אתה סתם ביזבוז זמן", תמר סיימה להתלבש, הציצה בשעונה, המהמה
כמה מלים בלתי ברורות שמתוכן זיהיתי רק את "יחסים" ו"עתיד",
וטרקה מאחוריה את הדלת.





ניגשתי לשניצל, שעדיין נימנם בתוך הדוגי-בג על השיש במטבח.
"תחזיר אותה", הוריתי לו.
"מה?" כנראה שגם השניצל נמנה על אלה שלא מיטיבים לתפקד בבוקר.
"תחזיר את תמר", הסברתי לו, "כמו אתמול".
"תמר?"
"בלונדה. מסעדה. מיטה. מקלחת. מיטה", ניסיתי להחזיר את השניצל
לפוקוס.
"תמר...", הוא חייך וקרץ לי.
"תחזיר אותה".
"אימפוסיבול", נאנח השניצל.
"תחזיר אותה", צעקתי, בתקווה שזו הפעם האחרונה שאני חוזר על
שתי המלים האלה.
"כבר ניצלת את המשאלה שלך".
"תחזיר אותה!" צרחתי בהיסטריה.
"רילקס, בייבי", השניצל לא התרשם מהדציבלים הרבים שנעו
לכיוונו.
"תחזיר אותה", אמרתי בלחש, כמעט בתחינה.
השניצל חייך חיוך עצוב.
"אבל זו הפעם האחרונה, אוקיי?"
"אתה תותח", כמעט וחיבקתי אותו מרוב אושר.





כעבור שעה תמר דפקה בדלת.
עשרים דקות אחר-כך - היא התפשטה.
עוד שעתיים חלפו - ותמר התלבשה.
בזעם.
וטרקה את הדלת.
בעוצמה.
"מה קרה הפעם?" נאנח השניצל.
"אין לי מושג", התוודיתי.
"קאם און, אתה יכול לספר לי", דובב אותי השניצל.
"אני באמת לא יודע מה הכעיס אותה", אמרתי לו את האמת.
"וואטאבר", גיחך השניצל.
"תחזיר אותה", ביקשתי.
"אתה מפתח בי תלות, זה לא בריא", השניצל התחפש לסטודנטית
לפסיכולוגיה.
"אוקיי, אוקיי, אני מחזיר אותה", הוא נבהל כשהוצאתי סכין ומזלג
מהמגירה, "איזה אובססיבי".
קצת מתנשא השניצל הזה, אבל לפחות מבצע את העבודה.





"אתה יודע מה קצת משונה?" שאלה תמר ונעצה שיניים חמדניות
בישבני.
"תני לי רמז". למרות שעדיף שתתני עוד ביס.
"מה שאני לא מבינה...", אמרה והמשיכה ללעוס את החלק הלא שזוף
של גופי, "כל פעם אני מבטיחה לעצמי לא לחזור אלייך, ובכל זאת
אני מוצאת את עצמי בדירה שלך".
במיטה שלי, ליתר דיוק.
"יש לי כח סודי", אמרתי לה.
"כח סודי?" היא גמרה לאכול לי את התחת.
"כח סודי", חזרתי.
"אני חושבת שאני מכירה אותו", תמר החליטה שהפיטמות שלי ישמשו
כקינוח.
"באמת?" שאלתי בזמן שהיא ליקקה את הקינוח השמאלי.
"באמת", תמר עברה לקינוח הימני.
"לא נראה לי", הגנבתי מבט לשניצל שנח על השידה בזמן שתמר סיימה
את הקינוח השני.
"תתפלא", היא חייכה והתלבטה אם להתחיל עוד ארוחה.
"אני מתפלא", האצבעות שלי עזרו לה לפתור את הדילמה.
"ששש...", תמר שתתה את השפתיים שלי. היד שלה גיששה את דרכה
לעבר הזין שלי.
התפלאתי: "את רוצה להגיד לי שאת מכירה את השניצל שלי?"
"שניצל?" תמר התפקעה מצחוק, "שניצל? ככה אתה קורא לו?"
הבטתי בה נבוך.
"אתה דפוק לגמרי", סיכמה תמר ונצמדה אליי, "יש לך מזל שאתה
נורא סקסי".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שלא נושם -
מת


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/1/03 22:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר לינהרט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה