הנה עוד אחד שלא ייצא לו כלום, כבר שעה שהוא מנפח את השכל לזו
שבאה לבד ומקבל חיוכים סתומים. היא מסתכלת עליי, מחפשת גלגל
הצלה, מה אני יורם ארבל?
אני רואה כמוהו בעשרות, כל יום מתיישבים לי כמה פאתטיים עם ג'ל
וחיוך של בוגארט,מנסים לקחת הבייתה איזו פראיירית.
אני צוחק ומרים עוד כוסית עם הקירח,בחור טוב הקירח הזה, פעמיים
בשבוע כאן ומסדר לי את הראש עם כמה כוסיות של תרופה מובחרת.
בדיוק מה שאיש חולה צריך.
בינתיים הפאתטי והמרוחקת מתקרבים, מרווח של כסא, מספיק רחוק
בשבילה לברוח, מספיק קרוב בשבילו לגלגל עוד שקרים.
הוא מזמין לה משקה. קוסמופוליטן. עוד מתוחכמת. הוא שותה וודקה
רדבול וחי בסרט שהוא שיכור. הקירח מסתכל עליהם וצוחק, גם הוא
ברמן ויודע לזהות זיוף בחולצה של ראלף לורן.
ראלף והקוסמופוליטית שותקים. לא טוב. אני מתערב בצורת קוקטייל
זוגי ומרים איתם לחיי עוד בית בישראל. השקרן מחייך, עם השקרים
שהוא סיפר לה לא יקום כאן אפילו אוהל. אבל טיפ הוא ישאיר, חסר
לו שלא.
הקירח נקרע, "אתה מניאק" הוא אומר לי. "הוא אדיוט" אני עונה.
האדיוט מזמין לה סיבוב שני. ושלישי. היא מתחילה להיות מרוחקת.
אני צוחק, הוא זורק לי מאה והולך.
אני קורץ לקירח ומזמין אותו לעוד בושמילס, הלילה אחרי שנגמור
היא שוב תגיד לי שעדיין יש לה את זה ואני שוב אודה לה על טיפ
טוב של פראייר מצויין. הם אף פעם לא מתים, רק שותים יותר מדי.