למה

המשך לבת ים

המשכתי לשכב על הגב ולחשוב על בת אל. לא עבר זמן רב ואני שוב
חשתי בנוכחות זרה. לא יכולתי לראות דבר אבל ידעתי שזאת ללא ספק
מישהי. היא הייתה בלתי נראית ובכל זאת ידעתי שהיא לידי. לא
היתה לה לא צורה, לא צבע, לא ריח. שום דבר. אך מכיוון שהייתי
בטוח בנוכחותה שאלתי:
- מי את?  
והיא השיבה: קוראים לי 'למה'.
- את השאלה הנצחית?
- הםםם, - היא היססה קצת בתשובתה, - אני - רוח החיים, - אמרה
לבסוף והוסיפה, - מטרתי לדאוג שהמין האנושי לא ייפסק. חובתי
לדאוג שיבואו ילדים לעולם.
- מעניין, - אמרתי.
- אנשים נפגשים, - המשיכה היא, - מביטים זה בזו ורואים שיניים
צהובות, רגליים עקומות, פיות מסריחים וכדומה, אתה מבין אותי.
הם גם שומעים מילים מטופשות. רואים תנועות גמלוניות. ואז באה
אני, ומעוררת בהם את התשוקה. אתה גבר, אתה רואה בי אישה יפה,
ונשים רואות אותי בדמות גבר נאה. כי אני רוח וזה אומר שאני גם
נקבה וגם זכר. אני יוצרת את השילוש הקדוש -  "את, אני והרוח",
השילוש שקוראים לו 'אהבה'. אם אני מצליחה, בסוף נולד עוד ילד.
- ומדוע קוראים לך "למה"? - שאלתי.
- ראשי תיבות, - הסבירה, - ללא משיכה הדדית. אבל לא רק בגלל
זה. גם בגלל שאחר כך, כאשר הם שוב נשארים לבד ואני כבר עוזבת,
הם אומרים, הם תמיד אומרים אותו דבר: "למה?!!"
- אולי הם קוראים לך שתחזרי?
- אני רוצה לחזור, אבל אני כה עסוקה עם אחרים, עם אלה שאין להם
עדיין ילד, ואינני מספיקה להיות בכל מקום.
- אין עוד כמוך?
- אין, - נאנחה היא בעצב, - עכשיו אף אחד לא רוצה את הג'וב
הזה. אני נשארתי אולי האחרונה במקצוע.
- בגלל זה עכשיו נולדים פחות ילדים?
- כן, - נאנחה היא שוב, - ולאחרונה קם לי אויב חזק.
- מיהו?
- קונדום, - לחשה היא בצער אמיתי.
- לכל אחד יש משהו שמפריע לו לחיות, - אני רציתי להרגיע אותה,
- גם לבת אל יש כאלה, - אני נזכרתי בפגישה שהיתה לי בבוקר, -
אבל, היא לא סיפרה לי מי בדיוק מציק לה. - וכאן צצה אצלי שאלה
חדשה ללמה: - מדוע באת כשאני לבד?
- שיחת גישוש, חשבתי שאם אני כבר פה, אז אברר מה קורה.
- את לא בטוחה שמתחיל פה סיפור אהבה?
- אפילו באהבה, אמר גיטה, אחד אוהב והשני מרשה לאהוב את עצמו.
כך שלי תמיד יש עבודה, לעזור לפחות לאותו השני להשלים עם אהבתו
של הזולת.
- את חושבת שבת אל אוהבת אותי? אני זה שזקוק לעזרתך? - צעקתי
לעברה מתוך שמחה שלפתע שטפה את כולי. פתאום נהייה לי כל כך
חשוב שבת אל תאהב אותי.
- לא יכולה להגיד לך כלום, אסור לי בכלל לגלות לך משהו, - ענתה
למה בטון מתנצל.
- אז מדוע, בכלל, החלטת להתגלות בפני? - שאלתי בחשדנות.
- שום התגלות, - הצטחקקה, -  לא ראית אותי. אתה חולם. תתעורר!


אני התעוררתי והמחשבה הראשונה שלי היתה: "האם גם בת אל היתה רק
חלום?". קמתי ורצתי אל הים לחפש את בת אל, והיא לא היתה שם.

המשך יבוא, אולי...