[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איש הזמנים
/
העניים של נועה

נועה חייכה אליי.
קוראים לי אמיר, אמיר ו (כי יש לנו עוד אחד - אמיר ג. שלא
תתבלבלו).
אני גר בקיבוץ ובכיתה ליד לומדת נועה.
רק נועה כי אין עוד נועה אחת בכל השכבה.
אז היא נועה ואני אמיר ו.
אתמול בערב בשכבה עשו ערב שירה ודודי מהכיתה שלי הביאה את
הגיטרה שלו וניגן.
ואפרת ועינב שהן הבנות ששרות הכי יפה בכיתה (באמת, אני לא
מגזים, אפילו לקחו אותן מחוץ לקיבוץ שישירו) שרו שירים של אהוד
בנאי וקצת דיוויד ברוזה ועוד כמה שאני לא זוכר כי אני הייתי
עסוק בנועה.
לנועה יש את העניים הכי יפות בקיבוץ.
גם לאמא שלה יש עניים כאלו אבל אמא שלה כבר ממש מבוגרת (היא
שונאת שאומרים את זה אז אל תגידו) (אמא שלה שונאת, לא נועה,
לנועה לא איכפת שאומרים שאמא שלה מבוגרת, אפילו היא לפעמים
אומרת את זה) ולנועה יש גם גומות.
שתי גומות חן בפנים שכשהיא צוחקת משנות לה את כל הפנים והופכות
אותה למישהי אחרת.
אתמול במדורה שאבא של ערן עשה, כי אומרים שלנו אסור לעשות
מדורה, וכשדודי ניגן ואפרת ועינב שרו שירים של אהוד בנאי אני
הסתכלתי על נועה.
ונועה הסתכלה עליי, הסתכלתי עלייה ולא שמתי לב שאבא של ערן קפץ
עליי על חולצה כי האש נתפסה בקצה של המכנס שלי.
אחר כך אבא של ערן צעק עליי שהייתי קרוב למדורה ואיך לא שמתי
לב ושאיזה מזל באמת שהוא היה שם.
אמא שמה לי משחה אבל לא איכפת לי כי נועה חייכה אליי.

היום בבוקר כשהתעוררתי ניזכרתי שאתמול במדורה נועה הסתכלה עליי
חזרה, וחייכה ושתי גומות החן שלה קרצו עליי וענייה ראו רק אותי
באותו הרגע ואני הרגשתי משהו כזה בחזה שאני לא יודע איך קוראים
לו.
אבל חשבתי שמשהו עומד להתפוצץ בי, אז מהר קפצתי לתוך החדר
והורדתי את החולצה לראות אולי משהו קפץ מתוך הגוף שלי אבל הכל
היה בסדר, אז מהר חזרתי למדורה ונועה כבר הייתה עסוקה בלשיר
ויותר לא הסתכלה עליי.

הבוקר בשיעור ספורט ראיתי את נועה ליד הביתן של המורים
והסתכלתי עלייה, נועה הביטה בי בעניים הכי יפות בשכבה ואני
הסתכלתי עלייה ולא שמתי לב שרצתי ישר לתוך הגדר של הכיתה.
כשקמתי מלא בחול ואבק נועה כבר נעלמה.
אבל נועה הביטה בי היום בענייה היפת ואתמול חייכה אליי בשתי
גומות.
בארוחת צהריים בחדר האוכל נועה ביקשה שיעבירו לה את כד המיץ
ואני מהר אחזתי בו וניגשתי אלייה למזוג לה, אבל נתקלתי בכיסא
של אפרת ובטעות העפתי את כל הכד עם המיץ עלייה.
אפרת כעסה עליי, אבל נועה חייכה.
אחר כך רכבנו על הסוסים ואני רציתי להשוויץ ליד נועה ורכבתי
מהר מהר אבל הסוס נעצר פתאום ואני עפתי ממנו, שברתי את היד
ונקעתי את הרגל.


עכשיו אני בבית חולים, שמים לי גבס ביד.
כשאני אחזור אני לא רוצה יותר שנועה תסתכל עליי,
יש לה עניים של מכשפה.
כל פעם שהיא מסתכלת עליי,
קורה משהו רע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם כמו וירוס.
מתיישבים במקום
מתרבים, מכלים
את כל המשאבים
וממשיכים למקום
אחר
אתם המחלה אנחנו
התרופה.

{סוכן סמית
מסביר לניאו איך
הוא רואה את
הגזע האנושי
במטריקס}


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/02 20:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איש הזמנים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה