תמיד כשתראה מישהו חשוב, תשים לב - הוא שמן. קח את פואד. או
שרון. ביבי היה רזה, אבל פיתח כרס. גם ברק. בגלל זה מרידור לא
יצליח אף פעם. רמון מפתח כרס.

היה ילד אחד אצלנו בשכונה. הוא היה כל כך רזה עד שאימא שלו לא
שלחה אותו לבית ספר בחורף. לא בגלל שהוא יקפא מקור או משהו
כזה. גרנו בבניינים סמוכים כשהיינו בכיתה ג', והלכנו ביחד לבית
ספר. ביום חורפי אחד הייתה רוח חזקה, כזו שגורמת לכל העצים
להזיז את הענפים שלהם  כדי לכסות את הפנים, שלא יעופו פחיות
קוקה קולה לתוך העיניים שלהם, חס ושלום. בדיוק עברנו ליד אחד
מהעצים האלו, כשפתאום נשבה רוח חזקה, שבטח הסתתרה מאחורי
הבניין שלנו. המסכן כמעט עף. הוא החזיק לעץ בידיים, וצעק
בספרדית, עם הריש המתגלגלת. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אבל
אימא שלו הגיעה. מאז היא לא שולחת אותו לבית ספר. שהרוח לא
תעיף אותו, חלילה.
כל חורף אימא שלו הייתה יושבת לו על הראש. היא אפילו קבלה
אישור מהמורה שלנו. היא הייתה מלמדת אותו, מכינה איתו שיעורים,
ויושבת לו על הראש. כדי שיאכל. שלא יעוף ברוח. שיהיה חזק,
בריא. כמו אריק שרון. או כמו אלוף בוגר סיירת. ביבי היה אז ממש
דחליל.
אימא שלו הצליחה, והוא הצליח עוד יותר. מאז הרוח לא יכלה להזיז
אותו מילימטר מהקרקע. אבל אז הם החליטו לחזור לקולומביה. שמעתי
שכיום הוא ראש של איזו חברת כימיקלים. הוא הפך לראש קוקטייל,
או איך שלא קוראים לזה.  ככה זה. אם אתה משמין, או שאתה כבר
שמן, אתה הופך חשוב. קפיטליסטי. כמו אריק שרון. או פואד. פעם
ביבי היה רזה, אבל כמו ברק, גם הוא פיתח כרס.


כי אם אתה רוצה להיות מישהו חשוב, אתה יודע שאתה חייב לוותר על
הגזרה. תמיד אומרים עליהם שזה מכל הישיבות והארוחות העיסקיות,
אבל זה חייב להיות משהו מעבר לזה. במיוחד אם זה משהו ממשלתי.
אני בטוח שהם עושים להם ראיונות עבודה ובודקים את כושר אכילת
הבורקסים שלהם. כי כולם יודעים, אם אתה רוצה להיות בממשלה,
להשפיע, להיות חזק, להיות חשוב, אתה חייב להיות שמן. כמו פואד.
או אריק שרון. או ברק עם הכרס החדשה. מרידור הוא סתם מרדן
אחד.
מרידור אף פעם לא יצליח. זה בגלל שהוא לא מצליח לגייס כסף
בבחירות. פואד, למשל, מביא לכל הפעילים שלו בורקסים, אוכל איתם
בורקסים. המובחרים אפילו מקבלים בורקסים של אשתו. ואז הם
פותחים את הארנק. כי אין בנאדם שלא אוהב בורקסים. ומי שיודע
לאכול בורקס, הוא חזק. ואז הוא משמין והופך להיות אדם חשוב.
כמו פואד. או אריק שרון. ביבי וברק היו אוכלים בורקס תרד.
המפקד שלי, השמן הזה, אוכל רק פטריות.

חודש אני פה בקורס חובשים, והשמן הזה שולח אותי לכל מיני
שליחויות. הייתי כבר בבנק, הייתי בניקוי יבש, אצל המאהבת,
ובמאפיית בורקסים. המפקד השמן שלי אוהב בורקסים. בלי הבורקסים
הוא לא היה משמין. ובלי להשמין הוא לא היה אדם חשוב. כל החודש
הזה הוא הריץ אותי. אבל היום, סוף סוף,  הוא נותן לי לראות דם.

זה נשמע מצחיק. כל התיאוריה הזו של ההשמנה, הבורקסים, הכוח,
החשיבות והמעמד. זה באמת מוזר שאריק שרון או פואד הגיעו לאן
שהגיעו רק בזכות אהבה לבורקסים. פעם האמנתי שזה רק הבורקסים,
עד ששמואל, ממאפיית בורקסים האהובה על המפקד שלי, סיפר לי את
האמת. שמואל הוא תורכי, דור 7 בארץ. אופה בורקסים מתוך שינה.
כך שאני סומך על כל מילה שלו.

הסוד של כל השמנים, פואד, אריק שרון וביבי אחרי שהוא השמין,
הוא לא בבורקס, אלא בכרס. לא בעצם קיומה של הכרס, אלא מה
שבתוכה. ואין הכוונה לבורקסים. אלוהים, בכבודו ובעצמו, בא
אליהם בחלום ונתן להם קריסטל מיוחד. ואת הקריסטל הזה הם החביאו
בבטן. הוא זה שאומר להם מה לעשות, מייעץ להם, ומארח להם לחברה
בשעות קשות. אבל הקריסטל הזה רעב. וכך, פואד, אריק שרון, וביבי
התחילו לאכול את המאכל האהוב על הקריסטל - הבורקס.
אני יודע שגם זה נשמע מוזר. אבל כמו שאמרתי, היום נראה דם.
היום שלחו אותי  לצפות בניתוח, כדי שיראו לי מה הולך שם. יהיה
מנתח מאוד חשוב. שמן, בטח שמן. הוא היה אחד מהמנתחים המובילים
בארה"ב, אבל הוא חזר ארצה. הוא לא מצא שם בורקסים טובים. והיום
הוא מנתח את ראש העיר. אדם מאוד חשוב. לקוח קבוע של שמואל
במאפייה. הם לא יודעים שאני יודע את הסוד, אבל לא יכול לחכות
לרגע שהם יפתחו לו את הבטן. הקריסטל הזה צריך להיות אחד הדברים
הכי יפים שראיתי בחיי.

אני יודע שהניתוח כבר התחיל ואם אשאר פה, אולי אפספס את זה.
אבל אני בטוח שאראה את הקריסטל. אותו קריסטל שנמצא אצל פואד.
ואריק שרון. גם לביבי וברק יש אחד כזה עכשיו. מרידור עדיין
מחכה. אני לא יכול לחכות לראות את הקריסטל הזה.

מייד אחרי שאסיים לאכול את ארגז הבורקסים החמודים האלו.