גיל 28 - חתונה
הרעיון היה של אבא של דגנית, רעיון לא רע אני חייב לציין שנולד
במוחו של איש משעשע.
שכרנו כמה חדרים במלון כבר יומיים לפני האירוע.
המלון קרוב לאולם האירועים דבר שמאפשר לוותר על המכונית
המקושטת של בן דוד או חבר ( תמיד יש כאלה שמתנדבים)
במלון יש סלון לכלות ומספרה טובה ושקט.
אחרי 5 שנים של חברות הודענו למשפחות על תאריך. מקום הם בחרו.
אני שמטבעי ציני באשר לטקסים, תלבושות ותסרוקות. מצאתי ביומיים
אלו שקט מפתיע.
כולם מסביבי היו עסוקים במעבר מספרית לפדיקוריסט והשד יודע
לאיזה מקומות ושמות מוזרים אחרים.
לא הייתי אפילו צריך לבקש רשות ממישהו, הם ידעו כמה טוב יהיה
לי ובעיקר להם ללא ההערות המבדחות שלי על כל דבר הקשור לזה.
זה היה בחורף, בריכה סגורה, גשם נעים שזורם מחוץ לחלונות הלובי
הענקיות.
ספר טוב, כוסית משקה ושקיעה על כורסאות עור לבנות.
המלצר שקרקר סביבי קרא את מבטי מהרגע הראשון, אחד מהראשונים
שבוודאי גם מזהה את פירושם ובהמשך לא מתבייש לרמוז לי על
כוונותיו.
לי לא היו כוונות, אני מסתפק במבטים. עוד יומיים אשים טבעת
לזאת שאהבתי ללא ספקות ושברחמה כבר נובט פרי אהבתנו.
על סף גיל 28 לקראת סיום תואר שני בפסיכולוגיה , לפני תחילת
קריירה מבטיחה ורבת שנים בתחום. עם בית נחמד במשכנתא נמוכה
שרכשנו בסיוע ההורים. ועם חתונה בערב, לא הייתה לי כל כוונה
לממש משהו מאותם מבטים רבי שנים.
אבל הוא התעקש לרמוז.
גם כשנודע לו שאני הוא החתן של הערב, גם כשראה את הנשיקה
הלוהטת עם דגנית.
הוא התהלך סביבי בהגזמה כשהייתי לבדי וצינן את התלהבותו בכל
פעם שמישהו ניגש אלי או התיישב לצדי.
נכון, זה שאני שהסתכלתי עליו בראשונה במבטים ברורים מאוד, זה
אני שסרקתי את גופו ואת הליכתו, זה אני שראשי זז לאורך הלובי
הגדול, עוקב אחר התנהלותו בין השולחנות.
ופעם כשנשארנו לבד בלובי הענק בשעת צהרים התיישבתי באחד
מהכיסאות הגבוהים האלה בבר וניהלתי אתו שיחה קלילה, שיחה בה
ניסה שוב ושוב לרמוז לי.
מבלי להסתיר ובחיוך הסתכלתי לתוך עיניו, חוקר את תזוזת
האישונים ואת דוק הפחד שניבט בהם כשנשמעו קולות מתקרבים.
וגם את מעטה האכזבה.
ראיתי את עגול האומץ בעיניו שגמגם כשסיפר על החדר במלון ששם
בילה את זמנו בין המשמרות, אפילו ציין את מספרו. וגם את השעה
בו הוא מסיים את המשמרת הנוכחית.
הוא היה מקסים ויפה, אך לא היה סיכוי שאני אסיר מעלי את הפחדים
הפרטיים שלי.
ב 12 בלילה, בחזרה מהחתונה הוא עוד עמד שם וניגב כוסות
אחרונים, שולח אלי מבט אחרון של אכזבה מהול ברחמים. חייכתי
לעצמי בסיפוק, מי כאן מרחם על מי?
נישואין, בהשלמת גורל לחיים נוחים ומסופקים בחברת אישה אוהבת,
לא מוכן לגעת בפחדים.
ויש המשך............
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.