מתי יודעים כשמפסיקים לאהוב מישהו?
מתי יודעים שהאהבה הפכה להרגל?
הוא בגד בי, ואני לא מסוגלת לעזוב אותו.
הוא לא מתאים לי, לא מבין אותי, לא כיף לי אתו, ואני עדין לא
מסוגלת לעזוב אותו.
הוא גורם לי להרגיש כל כך חלשה, חסרת אופי, טיפשה. גם אם אני
באמת כזאת, וזאת מי שאני, אני לא רוצה להיות עם מישהו שמבליט
את התכונות הרעות שלי. אלא עם מישהו שיודע למצוא את הטוב שבי
ומבליט אותו.
מישהו שיעזור לי למצוא את הטוב שבי ולא יטיח בפני את כל מה שרע
ויצפה שאתמודד עם זה. אתה אמור לעזור לי להתמודד עם זה !
החולשה שלי וחוסר הביטחון שלי דורשים הבעה מתמדת של אהבה
והערכה ואתה לא מספק את ההבעה הזו. בסדר, אתה לא בן אדם כזה,
לא מחצין יותר מידי רגשות. זה בסדר גמור להיות בן אדם כזה,
תהייה מי שאתה. אבל זה לא מה שאני מחפשת, לא מה שאני צריכה. יש
לי אינספור סיבות לכך שאנחנו לא מתאימים ומדוע מעולם לא אהיה
מאושרת אתך. אבל אני לא מסוגלת לעזוב אותך. אז תגיד - זו אהבה
או הרגל?
אהבה אדירה או תלות פאתטית ואיומה?