[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אודי בקר
/
יום הולדת לשירה

פעם בשנה שירה הקטנה חוגגת יום הולדת.
אני דואג להודיע על זה לכל מי שמסביבי כבר חודשים מראש, משריין
את התאריך ומוסיף בניחותא שאהיה מאוד עסוק באותו יום ולא אוכל
להשתתף בשום אירוע אחר. היא מאוד חשובה לי הרי, שירה, אני באמת
לא יכול להחמיץ את יום ההולדת שלה. הכי אני נהנה לראות את
התגובה של חבריי לעבודה: לרגע עוד רואים את האור בעיניהם המעיד
כי ייהנו יום שלם להתחמק מנוכחותי ואז מתחלפת ארשת פניהם
לעצבות מזויפת וניסיונות להשתתף בשמחתי. גם החברים שלי כאלה,
רוטנים כל מיני דברים על התוכניות שהיו להם ואז ממשיכים עם
החיים כרגיל. צבועים. אני שונא צבועים.

שירה לא באמת חשובה לי כל כך, אני לא באמת מכיר אותה, לא מבקר
אותה, רק פעם בשנה, ביום ההולדת. עדיין, היא חשובה. כשהודעתי
לחברה שלי, אותה הכרתי בעצם רק לפני שבועיים במסיבה אצל חבר,
היא שאלה אם היא יכולה לבוא. אמרתי שזה מוקדם מידי עבורה
להיחשף לכל המשפחה. זה נכון- באמת מוקדם מידי. אמנם המשפחה לא
תהיה שם; לרובם לא באמת איכפת משירה. אבל זה בסדר- אנחנו לא
באמת ביחד, אנחנו רק הולכים ביחד לכל מיני מקומות ומעודדים אחד
את השנייה, מנסים להיות ביחד במציאות מסריחה. אני דיי מתעב
אותה, כלבה מניפולטיבית.

ניצלתי את היום להסתובב בעיר, לראות מה אני מחמיץ כשאני קבור
כל היום במשרד. סיפרתי לכולם ששירה גרה בטבריה ושייקח לי חצי
יום רק להגיע או לחזור. למעשה היא גרה בצפון תל אביב ובאוטובוס
מהתחנה המרכזית אהיה שם תוך עשרים דקות, אבל ככה יש לי יום
חופש מלא יחד עם סיבה טובה. הדשא בשדרות ח"ן נורא נחמד, מלא
בכלבים ובזוגות זקנים שמהלכים סביב. אני מקווה שהכלבים לא
משתינים על הזוגות הזקנים, זה יהיה חבל. משם הלכתי לים דרך
רחוב דיזינגוף ובדרך עצרתי לגלידה בכיכר. נורא התגעגעתי לשמש,
כל מיזוג האוויר הזה יכול להוציא בן אדם מהכלים. חוץ מזה, תמיד
אהבתי את הים, את הכחול העמוק שבו הוא צבוע. את האנשים בים לא
אהבתי- כל הזמן מרעישים ומלכלכים ומסתובבים בלי חולצה. חזרתי
הביתה. הכלבה המניפולטיבית השאירה הודעה במזכירה, שואלת אם
אחרי שאחזור העירה ארצה לצאת לאנשהו. זה בסדר, כרגע אני עוד
בדרך לטבריה, אני לא באמת כאן ועוד לא שמעתי את ההודעה. הלכתי
לישון קצת.

בשבע וחצי קמתי והתחלתי להתארגן. נכנסתי למקלחת, התגלחתי,
התלבשתי ושלפתי כרטיסיה. כבר ארבע שנים זה עובד ככה וזה ממש
נוח; ערב אחד בשנה, ממש ממש פנוי, באמת. ברבע לתשע דפקתי על
הדלת וחיכיתי. אסתי, אמא של שירה ובת דודה שלי בזמנה הפנוי
פתחה את הדלת. המשפחה בנתק עם אסתי כי היא רבה עם אביה, דוד
שלי אחרי שהוא ואמה התגרשו, אבל אני עדיין בא למסיבה. מסביב
יושבים קרובי משפחה נידחים וכל מיני חברות של שירה מהגן. אני
מנסה לזהות את שירה ביניהן, מצליח בזכות כתר הפרחים שעל ראשה.
ילדה קטנה וחמודה, שירה, היא תגדל להיות הרבה יותר יפה מאמא
שלה. גם היא אף פעם לא תזכור את השם שלי. לעזאזל, אני מחייך
לעצמי, אין לה מושג קלוש מי אני.

פצחתי בשיחה קלה עם אסתי. כן, בעלה מצליח מאוד בהייטק, לא, היא
עדיין לא יודעת מה היא רוצה לעשות אחרי ששירה תלך לבית הספר,
תגיד, לא עברת ללונדון בעצם? גמגמתי שכן, שעכשיו אני בדיוק
בביקור וראיתי את התאריך ולמה היא בכלל שואלת? או, כי איזה ערב
היא ראתה אותי או מישהו שדומה לי ברמת גן והיא קראה לי ולא
עניתי. אני מחייך באילוץ, אולי יש לי איזה תאום שלא ידעתי
עליו, אני מפטיר ומוסיף ומשקר; כרגע אני גר בלונדון, יש לי
חברה קבועה שם כבר חצי שנה ויש לנו דירה קטנה בפרברים. כן, יש
מספיק עבודה, תודה לאל. לא, לא קשה להתפרנס שם, ושכר הדירה ממש
נמוך. כן, אני הצלחתי עם החיים, הכל טוב תודה. באיחור קל מוציא
סוף כל סוף האב הגאה את העוגה. שירה הנרגשת קמה מצווחת, מחכה
עד שידליקו את כל הנרות. תבקשי משאלה, מתרה בה אסתי, אבל אל
תגידי מה. אני מבקש לעצמי את החיים שתיארתי, אני מבקש את החיים
שאף פעם לא היו לי ולרגע אחד, בעת ששירה מכבה במאמץ את חמשת
הנרות שעל העוגה, יוצא לי להרגיש כמו האני האחר, האמיתי, שהיה
צריך להיות. איזו מתנה נהדרת. תודה לך שירה, תודה על יום אחד
של שקט, יום הולדת שמח לי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תודה, סליחה
בבקשה





חגלה, מנומסת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/10/02 13:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודי בקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה