מתפתל בתוך עיניך,
לרוץ בין הכרמים,
לטעום את שפתיך,
לאכול את הענבים,
גולש על שיערך,
דמעה מתגלגלת מן העין,
הביעי רצונך,
ללגום מן היין,

הפצע פעור,
כל העצב נשפך ממך,
את בסדר גמור,
ואור מתגלה בתוך ליבך,

אני מתעקש,
אך את לא מגלה,
מאבד תחושה של זמן,
והרכבת כבר עזבה,
את קוטפת את הפירות,
מנשקת את העלים,
מביעה משאלות,
וקובעת את בחוקים,

הפצע פעור,
כל הכאב מתגלה,
שדות של אבק,
שם אני מוצא,

שיערך החלק,
לצוף על פני המים,
עורך הלבן,
שלג-קטיפה-ירושלים,

הפצע הגליד,
וחיוך קטן משתרבט,
אין כבר מה להגיד,
כשהכל כל כך יפה ושקט,
אין צורך להרוס את הרגע,
על ידי דיבור,
ונשיקה קטנה-מפלסת דרכה,
משלימה את הציור...