ספט' 2002. יומולדת ליעלי. זה בשבילך (אם רק היית קוראת את
זה)

החיבוק הזה שלה,
הוא יכול להיות עולם ומלואו-
בכי וצחוק שהם לא מעצב או משמחה, הם פשוט מאהבה.
גם רגעים ארוכים של בדידות וכאב, של כעס ואכזבה יתפוגגו בתוך
החיבוק הזה שלה.
מגע של גוף ונשמה. לא סתם מגע- חיבוק.
חובק נפש ונשמה, חובק חיים.
חיבוק לא מוגדר, לא מוסבר- לא זקוק להסברים. בדיוק כמו הקשר
שלנו.
מהות הקשר שלנו- חזק וחופשי מהגדרות.
וכשהיא מחבקת זה מכל הלב.
אלו כמה רגעים של שפיות, של אושר מטושטש, כי אין אושר בתוך
החיבוק- רק אהבה.
שתים, בתוך חיבוק אחד.
רגש חזק שלא מרפה,
כמו הידיים.
מצדי הייתי מחבקת אותה לנצח. בטוחה מכל הבלבול שבחוץ.
החיבוק יכול להראות אמת שמילים יוכלו רק לנסות להביע.
ואלו רק מילים, שמנסות להביע,
ואולי זו רק בקשה לחיבוק...

יעלי תחבקי אותי חזק,
שאני לא אפחד.
שאני ארגיש בטוחה,
שאני אדע שאת אוהבת באמת, ושאת כאן, ושאני לא צריכה לדאוג.
תחבקי אותי בבקשה,
בתור אמא קטנה שלי.
כי הייתי צריכה לדעת להקשיב לך.
כדי שאנשים לא יברחו. כי פתיחות מפחידה.
אולי ניסיתי להיות גיבורה?
לעשות דברים מדהימים,
שיגרמו לך להתגאות בי, שיגרמו לי להיות גאה.
אולי טעיתי... אולי זה סתם מקרה שלא אומר כלום.
אבל אני מבקשת שתחבקי אותי.
כדי שלא יכאב לי.
כדי שאני לא אבכה.
כי את יכולה להשכיח ממני את הכל עם האהבה שלך.
יעלי, תחבקי.

גם כשאני באטרף ובשיחות הכי קשות עם אנשים אחרים, את נשארת
אור