ישנה אישה קטנה, כ-50 ס"מ גודלה
שרה, מטיילת, קופצת וצוחקת.
היא האישה המקסימה מכולן
אשר את ילדיה אוהבת מכולם.
הייתי רוצה לראות אותה בתוך צנצנת
שרה, צוחקת ומקפצת.
המראה המרהיב מתפוצץ לי בפרצוף.
גם אני רוצה להיות כזאת.
מקנאה, נלחמת, וחושקת בחיים המופלאים של האישה הקטנה.
למה לא רואים כמוה עוד?
למה הסבל גובר על הצחוק?
למה השירים גורמים לי לבכות,
ולאישה הקטנה גורמים יותר דמעות?
מוקדש לפולניה הקטנה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.