ניעורתי,
והנה בוכה לו עולמי
כרית מקומטה פוקחת עין
בוקר נתלה בחריצי תריס שבור.
כי עזבת,
ניצת יסמין אבקניו הלבינו
פניי ברבים לא יראו
עלי ההדס השחירו
פניי אור לא יראו עוד.
כי אחלום,
מראה נגוהות חיוכך
עולה כחמה מצפרירי שחר
רופא לסומא עד שהיית
גחלילית, שמש בצהרי יום.
כי תבואי,
עלי כינור ועלי הגיון נלחמנו
חלילה
שלא ננצח--
שלא נפסיד--
אהובתי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.