היה זה יום בהיר השמש שטפה את הארץ  במעין חום המשדר אופטימיות
מה שלא יעיד על המשך היום שיבוא, הרדיו החל להדהד באוזני ארז
שישב במכוניתו בפקק סמוך לאשקלון.
"עד כה ידוע על עשרות הרוגים בפיגוע בקו האוטובוס בחיפה, מדובר
בפיגוע קשה.. " ארז דפק על ההגה הוא אמר לעצמו די נמאס כבר ,
איך אפשר לצאת מהמבוך אליו נכנסנו, אין להם רגשות מה הם לא בני
אדם ?
ארז היה ימני קיצוני מאז ילדותו , הוא גדל בבית  שהחינוך בו
היה קיצוני לאומני, אביו שירת בצנחנים בתור קצין והשריש בו את
אהבת המולדת ואת הצדק במלחמה על מנת להגן עליה ואף לצאת למלחמה
בכל מי שקורא בהשמדתה.
הוא הצטרף לנוער מולדת בתקופת הבית ספר ותמיד היה יוצא
להפגנות, והיה תמיד  מצטרף לויכוחים הפוליטיים הקולניים ותמיד
הפגין בקיאות מרשימה וכריזמטיות, עד כדי כך שלפני סיום בית ספר
נבחר לתפקיד בכיר במטה של המפלגה במחוז הצפוני.
ארז התאפיין בכריזמטיות ובכושר מנהיגות יוצא דופן גם אם לא
הסכמת עם טיעוניו היית אוהב את צורת הניסוח והידע המרשים שהוא
מפגין , גם אישיותו הקוסמת וחוש ההומור תרמו לשכנוע בצדקתו.
ארז היה מזועזע מהמצב המדיני , הוא סמך דווקא שכאשר תעלה
לשלטון מפלגה ימנית המצב הבטחוני יהיה הרבה יותר טוב ולא יהיה
פחד לצאת לרחוב, אך הוא התבדה והממשלה איכזבה אותו.
ארז חשב " איך יכול להיות מצב שטובחים בנו ברחובות שלנו ,
באוטובוסים שלנו, בפאבים שלנו , בדיסקוטקים שלנו ואנחנו כמו
כלבים קשורים אומנם אנחנו יכולים לנבוח כמה שאנחנו רוצים
נביחות כמו : "אנחנו הרבה יותר מוסריים מהם"
או "יש לנו הצבא החזק ביותר" , "צריך להכות בטרור מהשורש" אך
בעצם אנחנו לא נושכים ואף אחד לא מפחד ממנו כולם משתינים עלינו
בקשת.
ארז כמו שאומרים לקח את החוק לידיים הוא אמר לעצמו שחייבים
לעשות משהו בנידון הרי המצב לא יכול להמשך ככה והקים בעצמו
מעין התארגנות סודית שמטרתה כפי שניסח "עין תחת עין שן תחת
שן".
ארז אסף את מיטב האנשים והם הלכו אחריו בעיניים עצומות , היו
אלה חברים מהבית ספר מהצבא, וכאלה ששמעו עליו וגם כאלה שהמצב
דכדך אותם והגיעו למסקנה שצריך לעשות משהו בנידון.
ארז החנה את מכוניתו בחנייה סמוך לבניין הנטוש ששם הקים לפני
כחודש את ה"מפקדה" של הארגון.
ארז דפק על הדלת את הסיסמא המוסכמת שלוש נקישות ועוד אחת
ונפתחה לה עינית בה הוא הבחין בעין מתבוננת בו ולאחר מכן נפתחה
הדלת.
"שלום ארז שמעת מה היה היום ? "
"גלעד תכנס מיד את כל האנשים אנחנו נכנסים לפעילות" אמר לו ארז
כשעיניו בוערות מזעם ובתחושות נקם.
גלעד היה כמו איש ימנו של ארז , הוא ליווה אותו מכיתה א' תמיד
היו חברים טובים ותמיד הסתדרו אם זה בדעות הפוליטיות המשותפות
ואם זה בטעם משותף בבנות.
השעה הייתה 12 בצהריים והטלויזיה שידרה בלי הפסקה את התמונות
הנוראיות מהפיגוע, אט אט הצטרפו האנשים לישיבה הדחופה שעומד
להעביר ארז.
כמו שנאמר היו אלה מיטב האנשים רובם יוצאי יחידות קרביות וחלקם
אף לוחמים בסדיר שהצבא לא נותן להם מספיק מרחב פעולה והם
מרגישים שידם קשורות.
החדר התמלא עד אפס מקום וסערת הרגשות מילאה את חלל החדר
"גלעד , כולם פה?" שאל ארז
"כן, כולם מוכנים לדברים שלך"
ארז עמד מול כולם והחל בנאומו.
" חברים תודה שהגעתם בהתראה כ"כ מוקדמת , אני לא חושב שאני
צריך להוסיף על המצב החמור שהגענו אליו והמדיניות הפחדנית של
הממשלה. התאספתם כאן היום כי אתם בניגוד לציבור שמדבר הרבה אך
עושה מעט מעונינים לעשות משהו בנידון ולא רק לדבר.
המטרה שלנו היא לנקום במות ילדינו במות חברינו , תזכרו את כל
התמונות של אלה שאבדו לנו ,  תזכרו טוב טוב את העיניים שלהם
תנצרו אותם טוב טוב ללבכן והן ינחו אותכם לביצוע משימתכם. "עין
תחת עין".
המשימה הראשונה שלנו תהיה פיצוץ מכונית תופת בשוק הערבי בעזה.
מי שמתנגד למשימה שיגיד עכשיו."
דממה השתררה בחדר.
"יוסי מומחה החבלה שלנו השיג לנו מטען מאולתר וכמה נפצים זה
יספיק לנו אני חושב בשביל להנחית להם מכה שיזכרו בה הרבה
זמן."
"המשימה תצא לפועל בשעה 9 בבוקר מחר אני וגלעד נצא עם המכונית
השכורה לכיוון עזה , ארגנתי כבר עם שמעון המאבטח  במחסום
שיעביר אותנו בלי בדיקות בטחוניות."
" רבותי מרגע זה אין דרך חזרה אנחנו שוברי חוק, עבריינים מי
שלא מתאים לו שיפתח את הדלת ויצא ממנה. זה הרגע בו נחזיר את
הבכי לחלשים ואת הכוח לחזקים ואנחנו החזקים תזכרו את זה!
האסיפה הסתיימה , ארז נפרד מכולם וכל אחד הלך לדרכו איש איש עם
מחשבותיו.
היה זה בוקר של יום שלישי , הרדיו דיווח על מועדי הלויות
ההרוגים מהפיגוע הרצחני שהתרחש אמש, ארז וגלעד היו בדרכם
למחסום שבמטען המכונית שכב לו מטען שמן שהיה מוכן לפיצוץ עם
הפעלת הפלאפון שהיה צמוד אליהם.
המכונית עברה את המחסום בלי בעיה , ארז ידע שבאותו יום יהיה
שמעון שמזוהה איתם בארגון ארז קרץ לשמעון ואמר לו שיקשיב טוב
טוב לרדיו ואמר לו שיהיה חזק.
הם הגיעו לשוק סמוך לשעה 9 , השוק היה הומה בשעה כזו של הבוקר
, גלעד הביט בארז שהיה נראה מתוח ושאלו " אתה בטוח שאתה רוצה
לעשות את זה ? " ארז ענה לו " אני לא בטוח, אמנם באסיפה אני
משתמש במילים מפוצצות אבל אני לא יודע" , גלעד הביט בארז כלא
מאמין " מה אתה נורמלי קרוב ל40- איש הלכו איתך והיו מוכנים
לעבור על החוק למענך תחשוב על כל החפים מפשע שנהרגו אתמול
חייבים להחזיר להם. ארז הביט בגלעד ואמר "גלעד אני מצטער אני
מביט עכשיו בכל הילדים האלה ובנשים ואני לא יכול לעשות דבר כזה
אני לא חיה יש לי רגשות אני מצטער." ארז תפס את ההגה והחל
בנסיעה לכיוון היציאה מהשוק. גלעד החל לצעוק עליו " מה אתה
עושה תחזור אנחנו מבצעים את הפעולה איתך או בלעדיך" ארז הביט
בגלעד כלא מאמין הוא חברו הטוב איך הוא יכול להגיד דבר כזה? ,
"גלעד אנחנו חוזרים קבל ביטול על המשימה נמצא דרכים אחרות
להחזיר להם אני מבטיח . "אין דרכים אחרות אנחנו מחזירים עכשיו"
גלעד התנפל על ארז וחטף את ההגה. "תעוף מפה אני אקח את
המכונית" "גלעד מה קרה לך?" הם החלו להתאבק גלעד הכניס לארז
אגרוף לפנים וארז עצר את המכונית. גלעד לקח לידיו את הפלאפון
ובעיניו ניקר הטירוף ששרף את ההגיון והאנושיות.
ארז ברגע האחרון אמר לגלעד
" תסתכל על עצמך מה אתה שונה מהם ? מרוב הרצון לנקום איבדת את
האנושיות , נהפכת לחיה , שכחת מי אתה  , מי חשוב לך. אל תעשה
את זה גלעד אני מבקש ממך.
גלעד הביט בארז בעיניים עצובות ואמר לו "אני מצטער אני האמנתי
בך איכזבת אותי".
גלעד הפעיל את הפלאפון נשמע פיצוץ אדיר ורסיסים עפו לכל עבר,
אנשים רצו בפאניקה , אך מסתבר שארז הספיק להזיז את המכונית
במרחק מספיק מהשוק כדי למנוע פגיעה באזרחים.
היה זה יום בהיר, השמש שטפה את הארץ  במעין חום המשדר
אופטימיות מה שלא יעיד על המשך היום שיבוא, הרדיו החל להדהד
באוזני שמעון שעמד במחסום.
"פיגוע ברצועה שני הרוגים ישראלים כנראה מדובר במכונית תופת".