כל החיים שלי ידעתי איך להסתדר עם דברים.
עם החיים, עם המוות, עם הכל.
גם כשהייתי קטנה  יכולתי להסתדר עם הכל, כל דבר שהנחיתו
עליי... ככה הייתי, עד שהוא הגיע...

כשאמא שלי מתה בכיתי, קצת אמנם, אבל בכיתי. ואחריי זה לקחתי את
עצמי בידיים והתמודדתי עם המוות כמו ילדה גדולה, סידרתי את
החיים שלי מקצה לקצה וניסיתי להרים קצת את השברים מהרצפה,
הרגשתי גדולה וממש שמחתי שאני יכולה ככה להתמודד, ואם אני
יכולה להתמודד עם זה אז עם מה אני לא אוכל להתמודד?

ואז הוא הגיע...
נדלקתי עליו על הרגע הראשון וכפי ששמתי לב, גם הוא עליי,
נהיינו חברים. צחקנו, בכינו, ראינו סרטים של בנות, הוא אמר לי
את כל הדברים שרציתי לשמוע... את כולם: את הילדה הכי יפה
בעולם
אני מתגעגע אלייך
אני חושב רק עלייך
...אני אוהב אותך...
אחריי 3 חודשים ביננו, שהיו התקופה הכי טובה בחיים שלי החלטתי
לשכב איתו. הייתי בת 17.
הוא היה האהבה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה שלי,  ועכשיו היה
הראשון לכל דבר... הוא הכין לי ארוחה רומנטית, ארוחה מהסרטים.
שם לי ורדים על הרצפה ונרות על השולחן, מוזיקה רומנטית ברקע...
ואכלנו ספגטי בלונז.. המאכל האהוב עליי... הסתכלנו אחד על
השנייה כל הארוחה מדברים בלי מילים אומרים מילים יפות ושרים
סרנדות אחת לשני בראש..
חמש דקות אחר כך היינו על המיטה שלו ושכבנו... עשינו אהבה, איך
שלא תקראו לזה.
בשבילי זה היה לעשות אהבה.
נכון אומרים שהפעם הראשונה כואבת? הפעם הראשונה שלי לא כאבה
בכלל... נהניתי מכל רגע הרגשתי אותו ו... לא רציתי להפסיק.
אהבתי אותו, מילולית.
כשגמרנו היינו מחובקים מתחת לשמיכה עם הנרות דולקים והאורות
כולם מכובים. במיטה שלו, בחדר שלו, בבית שלו.
אהבתי אותו. מילולית, פיזית, רגשית. אהבתי אותו בכל מובן
שבמילה...
כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה כאב...

בבוקר שאחריי הוא היה מלאך, הוא הביא לי ארוחה למיטה ו...שוקו
חם, רציתי אותו יותר מכל דבר בעולם, ושמחתי שהוא איתי עכשיו,
והיה איתי אתמול, ויהיה איתי בעתיד...
כעבור שעתיים הלכתי. אחריי שאמרתי לו להתראות ואחריי שנתתי לו
נשיקה.
לא התקשרתי אליו באותו יום, נתתי לו את המרחב שלו. שיחיה,
שישחק, שידבר עם החברים שלו, שיצא... אחריי יום התקשרתי הוא
נשמע אחרת, הוא נשמע, לא אוהב... חשבתי שאני מדמיינת... ביום
ההוא.. הוא עזב אותי. הוא אמר שהוא צריך הפסקה, ושהוא עדיין
אוהב אותי. אהבתי אותו, בכיתי עליו.
התגברתי, אחריי הרבה כאב, הרבה אהבה.

חודשיים אחריי ראיתי אותו, אהבתי אותו, רציתי אותו, התעלמתי
ממנו.
הוא התקשר אמר לי שהוא אוהב אותי, רוצה אותי, רציתי אותו..
ונפגשנו.
הכל התחיל מחדש ה-כ-ל מחדש.
האהבה, הרגש, התשוקה,  במיוחד האהבה...
שכבנו, שוב... וזה כאב, כאב לי בלב כאב לי בנשמה כי הוא ניצל
אותי, שוב, ושוב, ושוב במשך שנה זה נמשך וזה כאב לי יותר מפעם
לפעם... פתאום לא הייתי החברה שלו, אלא הדבר לכל לילה שהוא
צריך במיטה.. ומרוב האהבה, אליו, התשוקה אליו לא הצלחתי
להתמודד.
הוא שבר אותי, מבפנים, מבחוץ, מכל בחינה ומכל צד, הוא שבר
אותי...
וכל יום,כ-ל יום אני בכיתי, בכיתי עד שכל הדמעות, כל נהר
הדמעות שלי נעלם לי מהגוף ולא יכולתי יותר לבכות.
נהפכתי להיות הזונה שלו, ולא יכולתי להתמודד.

אני אהבתי אותו...
אהבתי, יותר מידי...