דוכן קטן במרכז השוק. קונה, מוכרת ואגוזי אש.
אגוזי אש הם לא אגוזים רגילים.
"מה אמרת שאלה?" שאל הקונה.
"אגוזי אש," אמרה המוכרת.
ראשית כל, הם אדומים.
"אבל למה הם-"
"אדומים?" שאלה המוכרת. "למה חשבת שקוראים להם אגוזי אש?"
הם לא בוערים במובן המקובל של המילה.
"ומה עושה אותם - אגוזי אש?" שאל הקונה.
"ובכן - הם לא ממש בוערים..."
אבל הם נותנים תחושה של אש.
"לא חשבתי ככה. ובכל זאת?"
"האמת שאני לא יודעת," אמרה המוכרת. "תן לי יום ואני מבררת.
תרצה אגוזי אש בינתיים?"
מסיבה כלשהי, אגוזי אש אף פעם לא היו פופולריים באמת.
"אני חושב שאני אחכה."
אף אחד לא קונה אגוזי אש בפעם הראשונה שהוא רואה אותם. תקופת
ההמתנה היא יום לפחות.

יום מאוחר יותר, אותה שעה. דוכן קטן במרכז השוק. קונה, מוכרת
ואגוזי אש.
אגוזי אש חמים מאוד למגע, למרות שהם לא ממש שורפים.
"אז יש לך תשובה בשבילי?" אמר הקונה, די מדוכדך ממשהו.
"לא ממש," אמרה המוכרת. "לא נראה שמישהו יודע. אבל הם עושים
מצב רוח טוב."
אגוזי אש מרוממים את הרוח, אבל הם לא ממכרים במובן הישן.
אנשים פשוט אוהבים אותם.
"אני אקח חצי קילו."
"זה יעלה לך חמישייה, כולל הכד."
הם חמים אפילו מכדי שמישהו יחזיק אותם זמן ארוך.
"אז איך אמורים לאכול אותם, אם אני צריך כד אפילו כדי להחזיק
אותם?"
"עכשיו תפסת אותי. תבוא מחר ואני אתן לך תשובה."
"אני אחכה בינתיים עם הקנייה."

יום מאוחר יותר, אותה שעה. דוכן קטן במרכז השוק. קונה, מוכר
ואגוזי אש.
"איפה המוכרת?"
"לא יודע. הלכה לברר משהו."
אבל הדבר הכי מוזר בנוגע לאגוזי אש...
"היא הייתה צריכה לתת לי תשובה באיזשהו עניין."
הוא ההיעלמויות.
"ובכן, היא נראתה כאילו היא הולכת להרבה זמן. בקושי הספיקה
להגיד לי לדאוג לדוכן."
כל מי שאי פעם אכל אגוזי אש נעלם אחרי זמן מסוים. לחלקם זה
לקח חמש דקות. אחרים אכלו שנה ואז נעלמו לעולם שכולו...
"מוזר."
אגוזי אש.
"זה המצב. תגיד, אתה קונה או לא?"
הלכו לברר משהו.

נ.ב. אל תתהו בקשר למשמעות של הסיפור. הוא מורכב רובו
משטויות.
ו.ט. טרימאליאן