[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שיר אופק
/
חום יולי-אוגוסט

חם פה, נורא חם. אני לא ממש רואה איפה אני, אבל לא הייתי
מתפלאת לגלות שאני מוקפת בלהבות. להבות שמאכלות את הגוף, אש
שחודרת לנשמה ושורפת שם את כל מה שטוב.
עצמתי את העיניים ודמיינתי הר מושלג וקרח ורוח נושבת בפראות,
ככה יהיה לי קר. עמדתי על ראש ההר הזה, הרוח מעיפה את שערי,
הקור נספג לתוכי, הקרח מקפיא אותי ו-
וזה לא עזר, כשפקחתי את העיניים עדיין היה לי חם.

שוב הסתכלתי סביבי, אני בטוחה שלא היה אש למרות שהכל היה חשוך
ומלא צללים מפחידים. גם לא היה אף אחד שיכלתי לשאול אותו איפה
אני ולמה כלכך חם. התהלכתי קצת מסביב, מחפשת איזושהי נפש חיה
ומנסה להתכחש לחום המנסה לשרוף אותי עד לכליון.
אחרי כמה דקות של שוטטות ראיתי בין הצללים סמל מוכר: האיי הזאת
של ה"טוריסט אינפורמיישן", שם בטח יוכלו לענות לי על כמה
שאלות. ניגשתי אל התא הקטן, בפנים ישבה דמות במעיל שחור. מי
שזה לא היה ישב בצל- הפנים שלו היו מוסתרות לחלוטין, רק זוג
עיניים אדומות זרחו מתוך החשכה.
"סליחה" פניתי אליו "אולי תוכל לעזור לי, אני-"
"פספורט בבקשה" הדמות אמרה בקול  שבדרך כלל היה מעביר בי
צמרמורת קור, כאן משום מה רק נעשה לי יותר חם.
"אין לי" עניתי והוא גיגל עיניים.
"תיירים תמיד מסתובבים עם פספורט, אם אין לך את כנראה שייכת
לכאן ואז אין לך מה לחפש במרכז מידע לתיירים"
"אולי תעודת זהות? אני באמת רק רוצה לשאול כמה שאלות" ניסיתי
לשכנע אבל הוא רק הרים יד מכוסה שרוול שחור והצביע ימינה.
"שם זה משרד הפנים, לכי אליהם"

פניתי לכיוון שהוא הצביע אליו ובאמת אחרי הליכה לא ארוכה הגעתי
לתא דומה רק קצת גדול יותר. מעליו היה תלוי שלט עליו כתוב
"משרד הפנים".
"סליחה" פניתי לדמות דומה שישבה בפנים.
"באת להירשם? יופי! תמתיני בבקשה" הדמות התחילה להתעסק במין
מכשיר מוזר ודומה למחשב שהיה מונח מולה.
"לא אני לא נרשמת, אני רק רוצה לשאול כמה שאלות" איפה אני?
למה חם פה?

הדמות גיחכה בקול "מתי הגעת הנה?"
"אני לא בטוחה, האמת שאני בכלל לא יודעת איפה אני"
אם הייתי יכולה לראות אותו בבירור אני בטוחה שהייתי רואה אותו
מחייך חיוך לועג.
"חדשה" הוא מלמל לעצמו "את צריכה להירשם כאן אצלי, אחר כך
תקבלי תשובות"
"טוב, תרשום אותי" הסכמתי, העיקר שאני אבין כבר מה קורה כאן.

הדמות תיקתקה עוד כמה דברים על מכשיר המחשב שלה.
"שם?" -שיר אופק
"שנת לידה?" -1984
"מגורים?" -הרצליה פיתוח
הוא הפסיק באחת לתקתק את המידע.
"זה לא מה שרשום כאן"
"מה זאת אומרת?!? רשומים שם פרטים עליי? איזה מן מחשב זה?"
הדמות התעלמה מדברי והמשיכה לבהות בצג.
"למה רשומים שם הפרטים שלי? ולמה אני צריכה לומר לך אותם אם
אתה כבר יודע, ו-"
"ששש!" אמרה הדמות בקול מאיים "אם לא תפסיקי להפריע לא תביני
כלום"
שתקתי והוא המשיך
"רשום לי שאת גרה בקיבוץ בנגב"
"שם נולדתי וגדלתי אבל אח"כ עברנו להרצליה, זה מאז שאבא
ואמא-"
"ששש!" הוא שוב קטע אותי "אני לא צריך סיפורים, פרטים יבשים
יספיקו"

אז לא סיפרתי לו, אבל כן זכרתי את הקיבוץ היפה בנגב, אפילו שזה
היה הנגב לא היה שם כלכך חם כמו כאן. גרנו בו כשאבא ואמא עוד
היו אידיאליסטים. בעצם, אבא עדיין אידיאליסט ורק אמא לא. היא
אומרת שצריך, סליחה על הביטוי, לשים זין על העולם ולדאוג
לעצמך, היא רצתה לברוח לארצות הברית ולדאוג לעצמה שם אבל יצא
לה לעבור רק להרצליה פיתוח.
"מתי עברת להרצליה?" שאלה הדמות.
"שנה שעברה"

שנה שעברה, כשכל הבלגן רק התחיל, אבא ידע שהכל הולך להסתבך
אפילו יותר והחליט לחזור לצבא ולהלחם. אמא חשבה שהוא השתגע
לגמרי ואמרה לו שהיא לא מוכנה שהוא יסכן ככה את עצמו ואת שלמות
המשפחה. אבא כנראה חשב שזה לא סיכון כזה נוראי כי הוא ארגן
לעצמו מילואים בכל אופן. כשהוא חזר אחרי חודש אמא הודיעה לו
שנמאס לה ושהם מתגרשים, היא לקחה אותי איתה כי אבא חזר לצבא
ואז הגענו להרצליה.
"מאיפה הבית בהרצליה?"
"הוא של מייק"
"מיזה מייק? לאבא שלך קוראים נמרוד"
"זה הבעל החדש של אמא, הוא מליונר-מדי"

אמא פגשה את מייק בחודש שאבא היה במילואים, ברגע שהגירושים
נכנסו לתוקף היא התחתנה עם מייק המליונר-מדי והעבירה את שתינו
לבית הענק-מדי שלו בהרצליה פיתוח.

"אז היית עשירה בסוף?" שאלה הדמות. תקעתי בו מבט לא מבין, איזו
מן שאלה זאת? למייק היה המון כסף, לא לי, ומה הקשר לסוף???
"אני לא מבינה" אמרתי
"ככה הגעת לאקסקלוסיב, כי פתאום היה לך כסף?"
"אקסקלוסיב?"
"המועדון, שם היית כשזה קרה"
"אז ככה קראו למועדון" הבנתי. בערך.

אמא ומייק דאגו לי כי מאז שעברתי להרצליה כמעט ולא יצאתי, בעצם
גם לפני זה לא הייתי יוצאת, אבל זה רק בגלל שבנגב לא ממש היה
לאן. בכל אופן, מייק החליט להכיר לי כמה ילדים של מליונרים-מדי
כמוהו, כדי שאני אסתובב בחברה טובה. אמא הייתה מאושרת, אני קצת
פחות. כולם היו ממש מעצבנים: קרירים-מדי ואדישים-מדי
וציניים-מדי ומתנשאים-מדי.
ואז מייק הביא את יואב, וגם הוא היה קריר ואדיש וציני ומתנשא,
אבל הוא לא עצבן אותי, להפך, הוא דווקא היה ממש מצחיק- אז
הסכמתי לצאת איתו. בהתחלה לסרט ואז לבית קפה ולפעמים גם אליו
הבייתה ואז-

"היית חברת מועדון?" הדמות קטעה את מחשבותי.
"לא"
"אז איך נכנסת?"
"יואב חבר מועדון"
"הייתי בת זוג של מישהו"
"כן"
"שם מלא"
"שלו?"
"כן"
"יואב קמחי"
הדמות התעסקה במחשב כמה זמן ואז הודיעה: "הוא לא נרשם עדיין"
"גם הוא כאן???"
"סביר להניח"
"למה? איך? אני לא מבינה, איפה אני בכלל???" למה חם לי???
"תיכף תקבלי את כל התשובות, רק בבקשה תני לי לסיים לאסוף ממך
את כל המידע" הוא נשמע לחוץ.
"תספרי לי איך זה קרה"
"איך קרה מה?"
"הפיצוץ"
"פיצוץ?"
הוא השמיע אנחה קצרת רוח, "אני יודע שבדרך כלל אתם מעדיפים
להדחיק הכל ולהמשיך הלאה כאילו כלום אבל אני צריך את הפרטים
אחרת לא תוכלי באמת להכנס"
רציתי לומר לו שאני בכלל לא מבינה מה הוא רוצה ממני אבל הוא
היה כל כך חסר סבלנות שהחלטתי לנסות לרצות אותו.

ניסיתי להיזכר במה שקרה במסיבה באקסקלוסיב.

יואב עשה לי הפתעה כשהוא לקח אותי לשם, הוא ידע שאחרת לא הייתי
מסכימה. ובאמת בהתחלה קצת כעסתי אבל לא יכלתי לכעוס על יואב
הרבה, אחרי הכל זה יואב.
כשהגענו לשם היה תור ענקי בכניסה אבל יואב היה חבר מועדון
מהסוג הכי חשוב אז הכניסו אותנו מייד בכניסה מיוחדת. עם יואב
היה ממש כיף ורקדנו המון, אבל אני, שמאז שעברתי להרצליה בכלל
לא רקדתי, התעייפתי מהר ויצאתי לנשום קצת אוויר, יואב הלך
להביא לשנינו איזה קוקטייל והצטרף אליי. בחוץ התור רק גדל,
הסדרנים כמעט ולא הכניסו אנשים כי איזה מליונרית-מדי התלוננה
שהמועדון נעשה 'המוני'. ואז פתאום, מתוך התור, די קרוב אליי,
נשמעה קריאה לשומר שיבוא מהר ולכולם שיזהרו כי יש כאן-

"ואז הוא התפוצץ נכון?" שאלה הדמות
"כן" עניתי כמעט בלי קול, זוכרת את הרגע, מאז חם לי כל כך.
"היית מאוד קרובה?"
הנהנתי. למה חם לי?
"אז זוכרת עוד משהו?"
לא. אבל אני יודעת למה חם לי, יש רק מקום אחד שחם בו כל כך.
"האמבלנסים הגיעו בערך 15 דקות אחרי הפיצוץ, רובכם כבר הייתם
כאן עד אז, עוד כמה צריכים להגיע ממש עכשיו, יואב ביניהם"
"כולם כאן?" דווקא כאן??? זה לא הגיוני שכולם הגיעו הנה.
"כן"
"למה?"
"אני לא ממש יודע, משהו בקשר להדף וחומר נפץ ומבנה התור"
"לא, למה כולם כאן, איך זה שאף אחד לא הגיע ל-"
למקום השני.

הדמות חייכה חיוך עצוב של הבנה פתאומית.
"זה לא קשור אליכם, אתם דווקא די בסדר, פשוט שם כל המקומות
מלאים, יש שם עכשיו המון קדושים חדשים ולכל אחד מהם יש איתו 70
בתולות - אז אין עוד מקום".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני נמסה!!!!!










המכשפה מארץ עוץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/10/02 0:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שיר אופק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה