האנשים הרגישים הם אלה שאכפת להם מהכל, מכולם. הם אלה שדואגים
לכל אחד, אוהבים כל אחד, ורוצים שכל אחד יהיה מאושר, גם אם אין
שום סיבה, שהם ירגישו כך כלפי אותו אדם. תהיה בלבם איזו שהיא
מידה של אהבה והבנה, אפילו כלפי האדם שפגע בהם יותר מכול, אותו
הם אמורים לשנוא, ולא  להרגיש כלפיו כל שמץ של רחמים.

האנשים הרגישים הם אלה, שייתנו מעצמם הכל, שיעשו ויקריבו, כל
מה שהם יכולים בשביל כל אדם, בין אם הוא החבר הכי טוב שלהם,
ובין אם הוא סתם אדם שהם הכירו לפני שניה. הם יקשיבו, יבינו,
ייתנו, ידברו, יתמכו, בלי לצפות לכלום בתמורה. אם יכשלו, הם
ירגישו אשמים, ילקו וייסרו את עצמם, גם אם לא היה דבר נוסף שהם
היו יכולים לעשות.

האנשים הרגישים הם אלה שידחפו את עצמם עד קצה גבול היכולת למען
אחרים. ידרשו מעצמם עוד ועוד ועוד. גם אם הם על סף התמוטטות,
וכבר אינם מסוגלים לעשות דבר, זה לא ישנה להם. כשמישהו לידם
יזדקק להם, הם ישכחו מעצמם, ויהיו ממוקדים לחלוטין בזה הזקוק
לעזרה.  

האנשים הרגישים הם אלה שסובלים הכי הרבה, כי הם חווים בעצמם את
הכאב והסבל של כל אדם שהם מכירים, וגם של אלה שאינם מכירים.
נפשם תמיד תהא מלאה צלקות, ופצעים פתוחים ומדממים.

האנשים הרגישים הם אלה שאינם יכולים לשאוף לאושר מלא, לשמחה,
להרגשה טובה באמת, מאחר והם יוכלו להיות מאושרים באמת רק כשכל
הסובבים אותם יהיו מאושרים אף הם, וזה דבר שמרבית הסיכויים הם
שלעולם הוא לא יתרחש. אז הם שואפים רק לזה שיכאב להם קצת פחות,
לחיוך רגעי, לבת צחוק חולפת, להרגיש קצת פחות רע.

האנשים הרגישים הם אלה שישאפו למוות, לקץ של הסבל המתמשך של
הקיום שלהם. אך הם אולי ישאפו למוות, יירצו בו, ייחלו אליו,
וידברו עליו, אך לעולם לא באמת יביאו אותו על עצמם. המחשבה על
לשים קץ לסבל העצמי שלהם, בעוד שיש עדיין כל כך הרבה אנשים
סובלים בעולם, היא אנוכית מדי בשבילם. על כן הם ימשיכו
להתקיים, להיות כאן בשביל כולם, לסבול, לכאוב, ולהרגיש יותר
מכולם. מה לעשות, זה מה שהם, זה חלק בלתי נפרד מהישות שלהם,
אלה הם האנשים הרגישים.