הדת, והאמונה באלוהים,
לפעמים מאוד מבלבלים.

את החוזרים בתשובה הם משנים,
גורמים להם להתכחש לרגשות ולמעשים,
לפעמים,
את כל הטוב שבאדם הם קוברים.

עת הרגשות, והתשוקות,
בתוך נשמת האדם מתחבאות,
אני יודע בבירור,
שהאדם הוא דיי גמור.

קיצוניות לכאן או לכאן,
היא פשוט לא לעיניין.

על מזבח האמונה כל יום מתים,
מתים מבפנים,
אנשים מאוד מקסימים וניפלאים.

ואלוהים רואה כל זאת ושותק,
אולי גם הוא מבפנים צועק.

לעיתים אני חושב, שהעולם הוא כה קשה ואכזר,
רק משום שאלוהים שם למעלה, בתשובה חזר,
ואת כל האהבה, החמלה והרגשות היפים,
גם הוא קובר בנשמתו עמוק בפנים.

אולי, אצל אלוהים בנשמה,
קבורה עדיין חלקה אסורה,
שאחרי האמונה העיוורת עדיין לא הלכה,
ועכשיו, היא בתוך נשמתו, כל יום בוכה.