דוקטור יעקב ישב מול המיקרוסקופ האלקטרוני בעל העוצמה
הטכנולוגית האדירה וניסה לפענח
את גן           6739
הגן שדוקטור יעקב האמין נושא את סוד הקיום של החיים. דוק" יעקב
ידע עד כמה קריטי ומשמעותי יכול מחקרו על גן 6739 להוביל.
הדוקטור  העריך כי הגן הנ"ל הוא הגן המבטיח חיים בכל מחיר
ובלעדיו כל צורות החיים הקיימות תתמוטטנה כמו בנין קלפים,
ובמילים אחרות אין חיים ואין המשכיות לחיים ללא גן 6739,חכם
אמר "רק אלוהים בלבד ולא בני האדם, יכול להשיג את האמת..".
הדוקטור עצם את עיניו בעייפות וניסה לשחזר את הקורות אותו מאז
היותו ילד קטן ורגיש ילד בן 9...
בגיל זה חש יעקב הצעיר שמשהוא לא כשורה מתרחש בבית, אביו חדל
לעבוד ולמעשה כמעט שלא זז ממושבו או ממיטתו , ריח רע היה בחדר,
ריח של הפרשות הגוף של אביו של יעקב, "אי שליטה על ההפרשות הם
הביזוי הגדול ביותר שיכול אדם לחוש" חשב יעקב והבין את היאוש
אשר שלט במיזגו של אביו... יעקב שמע את אביו גונח לעיתים
קרובות תוך שהוא לופט את ביטנו בכאב ובולע כדורים רבים במשך
היום. בלילה קשה היה ליעקב להרדם היות ומחדרו שמע יעקב את אביו
בוכה וצועק מכאבים, יעקב ניסה לשאול את אביו למתרחש וזכה
לתשובה קבועה וקצרה כי האב חולה וכולם מתפללים להבראתו. "קול
חכם נשמע "לעולם אל תסיר את התקווה מהלב"..
ערב אחד כשאביו צעק בקול גדול יותר רץ יעקב הילד אל מיטת אביו
ולפתע הבין כי אביו עומד למות, הוא ראה אותו רזה,זקן,חיוור
עיניו גדולות ומפוחדות,צבע עורו צהבהב חיוור ,ועצמותיו בולטות
מאוד והמפחיד ביותר היה  המבט בעיניו של אביו מבט של אדם מיואש
מדוכא וחסר תקווה.
החכם אמר "מוטב למות אחת ולתמיד מאשר לחיות בפחד מתמיד..".
האב פתח את עיניו,הוא הביט ביעקב בתחינה,ואז הושיט את ידו לעבר
יעקב והתחנן לעזרה, האב חזר על המשפט המזעזע " יעקב עזור לי
למות..." ואז לפתע התעשת אביו וצעק לו לעזוב מיד את החדר..
יעקב המבוהל נמלט נסער מן החדר בבכי היסטרי ונרדם רק מאוחר
מאוד, באותו לילה שינתו היתה טרופה ומפחידה. ההבנה כי אביו
נוטה למות החרידה אותו,המוות נראה  מפחיד ומאיים והראיה הכאב
הבילתי נסבל של האב עוד לפני מותו.., יעקב האמין שאביו עדיין
לא הגיע לנורא מכל שזה המוות, כאבי התופת של ליפני המוות
מרמזים כנראה את הצפוי במוות עצמו הרהר יעקב לעצמו. ימים אחדים
לאחר מכן, יעקב חזר מבית ספרו וראה כי דלת האב פתוחה, הוא
התגנב אל החדר וראה את אביו שוכב ונושם בכבדות, ציפצוף לא
סימפטי יצא מראותיו והוא נראה מזיע וכואב, צינורות יצאו מאפו
של האב כשנוזל ירקרק ולא בריא מתנקז לשקית אשר מלאה בחלקה
בנוזל הירוק, יעקב הביט באביו בעצב וראה אדם אומלל הנאחז
בשארית כוחותיו בחיים, החיים כנראה עדיפים על מצב של מוות חשב
מחשבה ילדותית, יעקב ידע כי אביו הווה לו  דוגמא  ותמיד שאף
לחקות אותו בכל, אלא שהפעם חש יעקב כי הוא לא יהיה כמו אביו,
אביו  בחוסר מזל מוחלט חלה במחלה קשה, והוא יעקב יעשה הכל
להמנע מזה, יעקב במחשבה ילדותית חשב כי הוא לא ימות, כי הוא לא
יסבול כאביו, "כיצד יתכן שאני יעקב הצעיר והבריא בן 9 יכול
להגיע למצב כזה, הרי זה לא הגיוני, פשוט לא מתקבל על הדעת, אני
בריא אני צעיר ואני אהיה מלך העולם ומלכים לא מתים.." קול חכם
נשמע "בשעה שהסבל מגיע לשיאו הוא אינו נמשך זמן רב", יעקב הילד
עזב את החדר מעט יותר רגוע ,קול חכם  "אם אין אפשרות לחיות
בכבוד-עדיף למות בכבוד".
מספר ימים לאחר מכן נפטר אביו, יעקב נקרא אל אימו שהודיע לו כי
אביו עלה לשמים מפני שאלוהים רצה בכך , וכי הגופה של האב תטמן
בעוד יומיים, יעקב ניסה לשאול מה יקרה עם האב, אבל נענה כי אין
זה הזמן המתאים לשאול שאלות..יעקב צפה בלווית אביו בפחד גדול
הוא ראה כיצד הגופה מושלכת אל בור קטן ממידותיו של האב, הוא
ידע שלא נוח לדבר על המוות ולכן לא שאל שאלות אבל חשב כי אביו
מתייסר עתה בכאבי תופת נוראיים במקום שם הוטמנה גופתו, "למה
זורקים את הגופה לתוך הבור ומכסים אותה בחול  ?" חשב יעקב
באופן ילדותי ," האם זה רצון המתים או החיים.."  .  הוא הביט
במספר אנשים המכסים את הבור וחש כי כיסוי הבור הוא כיסוי נושא
המוות, סתימת הבור בו מונח אביו כמוהו כסגירת נושא המוות.אין
זה נעים להתעסק במוות, המוות הוא טאבו.. חכם אמר "כל מה שאני
יודע על הדבר עד עכשיו, הוא עד כמה שאינני יודע עליו..", יעקב
הופתע לגלות כי משפחתו לא היתה מיוסרת כלל ועיקר,  אימו הטיבה
לבטא זאת במשפט השכיח שטוב שהוא נגאל מיסוריו..האם אשר לא חדלה
לטפל באביו בחוליו ואשר נראתה מיואשת ושבורה  בתקופה זו
,התעשתה וחזרה לטפל בעצמה, אמנם כל דיבור או היזכור בעלה גרם
ללחלוחית של דמע בעניה אבל לפתע היו לה גם רגעים אשר היא נראתה
שמחה, "העלמת הגורם הכואב ואפילו הכואב ביותר מקטין את הכאב.."
חשב יעקב לעצמו, "השיכחה יש בו טוב ורע, במקרה של מוות הרי
השיכחה מבורכת..", חדשים מספר אחרי מות אביו הרשתה אימו לעצמה
חזרה לחיים טובים יותר,  היא החלה לטפח את עצמה ואף החלה לבלות
במפגשים  חברתיים .. אימו נראתה יוצאת יחדיו עם זרים אחרים
ואפילו ראה יעקב פעם כי אדם בילתי מוכר לו לחלוטין מנשק את
אימו, יעקב הצעיר שבתחילה ראה בזה בגידה באביו המת ובהמשך שראה
את אימו מאושרת   שמח באושרה של אימו.. אמר חכם  "אין לבזבז
דמעות חדשות על צער ישן" .
יעקב אשר זיכרון יסורי אביו היה טבוע עמוק בנשמתו נשבע כי
לכשהתבגר יעסוק ויחקור את נושא הכאב והיסורים.. יעקב התפתח
לבחור רגיש וחולמני בעל דמיון מפותח מאוד, הוא  אהב מוסיקה
קלאסית אשר דחפה אותו עם דמיונו למקומות מרוחקים אשר שם הוא
פיתח  פיתרונות דימיוניים לבעיות פילוסופיות של החיים,דרך
מחשבתו הייתה ברעיונות, מעולם לא נכנס לפרטיים כמו
לבוש,דיור,בית ,סדר או פרטים שוליים אחרים , מחשבותיו הוצגו
בתמונות שנלקחו כאילו מהמציאות, התמונות נראו ממש חיות ולפעמים
כאשר היה יעקב בשליטת דמיונו קשה היה לדבר איתו..
יעקב התפתח לבחור  נבון וסקרן ובאופן טיבעי למד רפואה וסיים
לימודיו בהצטיינות,
היה  זה אירוע מרגש ביותר ביום בו חולקו התארים לבוגרי הפקולטה
לרפואה, אמו של יעקב התיצבה בשורות הראשונות כדי לצפות בבנה
היחיד מקבל את הדיפלומה המיוחלת, היא ישבה בשקט מוחת דמעה
מעניה, מחשבותיה נדדו אל אבי יעקב בעלה אשר נפטר בצעירותו,
בעלה היה בחור בריא ומפוקח, הוא השקיע רבות במשפחה, עמד על
ארוחה משותפת כל ערב, השקיע ביעקב רבות בסיפורים ובחוגים
אחרים. האב עבד שעות רבות כדי להבטיח רווחה כלכלית עד כמה
שניתן באותם ימים. בהיות יעקב בן 8 חש לפתע האב ברע, הוא החל
לאבד ממישקלו קילו אחר קילו והחל משתעל רבות. בלחץ אישתו הסכים
בעלה לבקר אצל רופא המשפחה. רופא המשפחה החליט לשלוח אותו
לבדיקות מקיפות במעבדה המרכזית שבמרחק שעה נסיעה, יומיים לאחר
מכן בוצעו בדיקות מקיפות שכללו בדיקות דם, וצילומי חזה.
שבוע לאחר מכן קיבלה אמו של יעקב צלצול טלפון מרופא המשפחה אשר
ביקש ממנה ומבעלה להתיצב אצלו דחוף כבר למחרת בבוקר, למחרת
השכימו קום לאחר לילה ללא שינה ועשו דרכם אל רופא המשפחה. מיד
בהגיעם קיבל אותם הרופא לחדרו, הביט בהם ופלט בעצב כי מדובר
בגידול גדול בריאה. בתחילה נשמע האב כועס וציין שזה כנראה
טעות, הוא ביקש בדיקה חוזרת ובמהרה, הרופא הסכים ברצון ואף
עודד את אבי יעקב לעשות הבדיקה במעבדה גדולה יותר ובעיר אחרת ,
התוצאות שהתקבלו אישרו את הממצא הקודם, מדובר בגידול גדול
בריאה השמאלית, גידול אשר קרוב ביותר אל הלב, גידול אשר אין
אפשרות להסירו ואפילו אפשרות תאורטית. ביוצאם מן המרפאה נראה
האב הרוס לחלוטין הוא מחה דימעה ושאל את אישתו כיצד התנהגו עם
יעקב הילד, האם והאב ביודעם את רגישותו הרבה של יעקב החליטו לא
לשתף את יעקב בסוד הנורא שלהם, וכך היה,  קול מחוזק שקטע את
מחשבותיה הודיע שהטכס יתחיל בעוד כ-5 דקות ועל הקהל לשבת, האם
הביטה על הקהל וראתה הורים מרוגשים המביטים על הבמה בציפיה
לראות את בניהם. אם יעקב גם היא הביטה בשמחה מהולה בעצב ואז
נשמע צלצול נעים והדיקן וצוות נוסף מעובדי האוניברסיטה נכנס
והתישב על הכסאות המיועדים להם. הדיקן בירך את הנוכחים והחל
להקריא את שמות המסימים את הפקולטה, שם אחר שם נקרא ולבסוף
נשמע שם יעקב, אימו של יעקב מחתה דימעה ובהתרגשות רבה קראה
בשמו של יעקב כדי לעודדו בעודו הולך כדי לקבל את הדיפלומה,
יעקב חיפש את אימו וכשמצאה ניפנף בידו לעברה וגם הוא מחה דימעה
ביודעו עד כמה חסר האב  לאמו בזמן זה, יעקב בחן את פני אמו
וכאב את כאבה של האם אשר ניכר בפניה שעתה נראו מבוגרים מכפי
גילה..
תחום התמחותו של יעקב היה  היה "הנדסה גנטית" תחום שצבר תאוצה
בשנים האחרונות שבהם המדע החל לחקור הקשר בין גנים ומחלות, קול
חכם נשמע "המדע הטוב ביותר הוא זה המשכיח  מאיתנו את הרע",
יעקב ידע כי "בבסיס המחקר עומדת התהיה".
היה זה אך טיבעי שהנהלת האוניברסיטה הציע ליעקב להשאר
באוניברסיטה לצורך מחקר ,יעקב קיבל את ההצעה בשימחה והבטיח
להשקיע את מיטב זמנו במחקר בתחום ההנדסה הגנטית.
..מבט האב המתייסר ,הושטת ידו הגרומה של האב לצורך עזרה בתהליך
הגסיסה, המשפט הבילתי נשכח של האב הגוסס "עזור לי למות.."
עדיין רדף את יעקב ואפילו ביתר שאת. יעקב החליט לקחת חופשה
קצרה לצורך קבלת החלטה על התחום הספציפי של מחקרו. הוא פקד את
הסיפריה העירונית בעיר מגוריו והחל להתעניין בפילוסופיה היונית
אשר נגעה במוות רבות." המוות הוא ודאי" חשב וכדיברי חכמים
"המוות הוא חוב שעל כולנו לפרוע.." מדוע אם כן כל כך הרבה
אנשים נירתעים לדבר עליו..תהה.....
הפילוסופיה היוונית התייחסה לפחד מהמוות, המשפטים שהרשימו אותו
היו: "מדוע המוות רע?, הרי איננו חשים בו כאשר הוא בא..".
והמשפט הנוסף  היה:"המוות אינו נוגע לנו כלל , כל זמן שהאדם
קיים המוות איננו,וכשיבוא - לא נהיה עוד.." לאותה אסכולה גם
שייך את "רק אנשים מתים שוכחים את ייסוריהם..".
סוקרטס היווני הדהים אותו בעוצמתו ובהגיונו במשפטו הידוע :"שעת
הפרידה הגיעה ,כאן נפרדות דרכנו- אני למוות ואתם לחיים, איזו
דרך טובה יותר? לאלים הפתרונים.."
הפחד מהמוות שחש בגסיסתו של אביו וההתיחסות של הפילוסופיה
היוונית למוות הביאה אותו להחלטה לחקור את שאלת השאלות שהיא
התייחסות האדם אל המוות...יעקב ידע כי מעולם לא היו כלים
מדעיים לצורך מחקר מדעי כמו היום..הוא דמיין בראשו עד כמה
סוקרטס יכול היה להשתמש בכלים המדעים לצורך הבנת נושא הפחד מן
המוות מאין הוא בא....
התעמקותו בפילוסופיה נמשכה מספר שנים ובסופם היה ברור ליעקב את
כיוון מחקרו,  "מקור הפחד מן המוות.." יעקב חש כי הגיעה זמנו
להתעסק בחלק הפרקטי של המחקר, הוא חש כי הוא מוכן כרגע לחקור
באופן מדעי-ביולוגי בנושא אותו הוא בחר, נושא של " מקור הפחד
מן המוות.."
החכם אמר "אדם שסובל רוצה להמשיך לחיות כדי שיוכל להתגבר על
הסבל ולהיות מאושר".בהיות יעקב בשנות השלושים, חש יעקב כי זה
הזמן לבוא בברית נישואים , יעקב שהיה עסוק בפילוסופיה וברפואה
ושחייו האיטלקטואלים סיפקו לו תעסוקה מלאה חשב כי להשלמת
התמונה הוא יתחתן ויביא מספר ילדים לעולם, כי הרי יעקב לא מכיר
ואפילו אדם אחד שלא יחסר ילדים בבוא העת.קול חכם "אסור לאדם
להינשא במטרה להביא ילדים".  קול חכם "בכל מקרה התחתן. אם תישא
אישה טובה תהיה מאושר. אם תישא אישה רעה, תהיה פילוסוף".
ואכן יעקב הכיר אשה שנראתה לו מתאימה בתחילה ומאוד לא מתאימה
בהמשך ולכן היות ולא ראה אושר בנישואיו  הפך כדיברי החכם
לפילוסוף, ואמנם השתדל להשקיע מירצו בתחום מחקרו ולהגיע לביתו
מאוחר כאשר אישתו בודאות היתה בתרדמה עמוקה. קול חכם  "אסור
להם לבני האדם להאמין שהגורם לאומללותם או לאושרם, הוא
האלוהים ".
במשך הזמן ישם יעקב את תוכניותיו עד תום  ואמנם תוך זמן קצר
ביותר הביאו יעקב ואישתו שני ילדים בנים לעולם, יעקב ניזכר עד
כמה היה נפחד לפני הלידה באשר לילדים שיולדו "מוזר הוא עד כמה
יש הימור בהבאת ילדים לעולם" חשב יעקב, אנו עושים אותם ומיד
מתחיבים למוצר שאיננו יודעים אפילו מי הוא ומה הוא...והקשר
לילדים  הוא קשר אוטומתי וחזק עד מאוד, קשר שלא ניתן לעירעור
קשר אשר יוצר מחויבות חזקה ובילתי מובנת, קשר שאפילו חזק יותר
מכל קשר חוזי ידוע בחיים. הקשר אשר קיים בכל חיי והוא מהוגן
כנראה בתוך הגנים  עצמם אשר לא ניתן לפעול לעולם בניגוד
לתוכנם..יעקב שמח בילדיו וניסה להשקיע בהם במיטב זמנו ועד כמה
שיכל, אבל היה זה כמעט בילתי אפשרי  עבורו  לעבור מהמחקר של
הנדסה גנטית והפחד הקיים מן המוות אל סיפורי "כיפה אדומה" או
"שלגיה ושבעת הגמדים" מה גם שבהיותו עם ילדיו  הם דרשו תשומת
לב מוחלטת מצד אביהם.. ואכן מעולם לא החשיב את עצמו לאב הנפלא
ביותר בעולם למרות שניסה רבות אבל קשה היה לצופה מן הצד  שלא
לראות עד כמה השתעמם  בחברת ילדיו  הקטנים.לימים הצטער יעקב
מאוד על בנו הצעיר אשר התמכר לסמים קשים ויעקב לא חדל להאשים
את עצמו בזה.כל נסיונותיו של יעקב לעזור לבנו להחלץ מציפורני
הסמים עלו בתוהו,ועצב קבוע היה נטויי בליבו של יעקב  על בנו
הקטן והאהוב אשר יעקב האמין יש לו חלק בהדרדרותו..
יעקב חזר למחקר ו החל מיד ביישום רעיונותיו אותם טווה עוד
בתקופת התעסקותו בפילוסופיה היונית והתיחסותה למוות, הוא החל
בהכנסת הגנום האנושי אל "מחשב על"
אשר נתרם ע"י MBI לצורך מחקר .
הוא אסף כמאה אנשים אשר היו תאבי חיים,אנשים שמחים באופיים
ולעומתם אסף מאה אנשים אשר היו מדוכאים וניסו לפחות 5 פעמים
נסיונות התאבדות הוא לקח דגימת ריקמה מכל אדם  לאחר חדשים מספר
ובעזרת מכשיר מהפכני שאיפשר הכנסת הגנום האנושי למחשב בזמן קצר
יחסית היו כל מיפויי הגנום האנושי של 200 האנשים בתוך המחשב.
לאחר הכנסת נתוני הגנום הוא פיתח אלגוריתם מסובך ויעיל אשר
ישלוף את הגנים השונים בין האנשים תאבי החיים לבין האנשים
האובדניים, הוא דרש מתוכנית המחשב לפרט את הגנים השונים
משמעותית בין האובדניים וההשרדותיים. הוא דרש דיוק של כמעט 100
אחוז במציאת הגן השונה, דרישה שנחשבה לא מקובלת בתחום המדע שכן
אפילו הגנים שונים במבנם הכללי בין בני האדם וההוכחה השוני בין
האנשים... תוך זמן לא רב היה יעקב מוכן להריץ את תוכנית המחשב
שפיתח כנגד נתוני הגנים. באותו בוקר בהתרגשות רבה החל בהרצת
התוכנית, יעקב ישב מול המחשב הביט בנורות המהבהבות בשלל צבעים
ושקע במחשבות רבות על הסיכויי למצא הבדל בגנים בין אדם אובדני
והשרדותי.יעקב שקע למחשבות פילוסופיות על אובדנות , אובדנות
קיימת אצל בני האדם ואינה קיימת אצל החיות, בסירטי טבע ניצפים
החיות הנטרפות כשהם נמלטות בכל כוחן ואפילו יותר מזה, החיות
יעשו הכל כדי להשרד, והאדם- יעקב ידע שאנשים רבים בזמן מצוקה
אמיתית או דימיונית יקבלו החלטה על סיום חיהם..האם יש קשר בין
אובדנות ואינטלגנציה,יעקב חשב שיש קשר בין יכולת הבנה שמתבטאת
באיטלגנציה לבין אובדנות,יכולת חשיבתית עמוקה עלולה להביא
לאובדנות, הרהר יעקב אבל יש גורם כלשהוא שמונע זאת הניח יעקב.
מחשבותיו נדדו לאביו
שהיה אדם נבון מאוד ואשר למרות סיבלו הרב  , וההבנה למצבו הקשה
והטרמינלי , לא ניסה להתאבד למרות שהיו לו האמצעים
לכך....מענין הרהר יעקב לעצמו, יש גורם לא ברור המונע למרות
ההבנה את האובדנות, וכשהגורם הנ"ל מתבטל  האובדנות היא שאלה של
זמן ..... יעקב המשיך להרהר תוך התבוננות בילתי פוסקת
במחשב...שעות מספר לאחר מכן נרדם יעקב ובחלומו הוא רואה את
אביו מבקש מימנו להמשיך במחקר כדי למנוע מאחרים את הפחד האיום
מן המוות...אביו סיפר על תחושותיו בימים האחרונים עד למותו,
"שכבתי במיטתי הכאב היה חד וכואב, חיפשתי את נפשי למות,התפללתי
למותי ומותי לא בא, ככל שהכאב גבר הצורך לחיות הלך
וגבר,במיקרים מסוימים שהכאב היה קשה מנשוא רציתי למות, היה
מקרה מוזר שפעם החלטתי בשיא כאבי  לעצור את נישמתי ולמות בחנק,
החזקתי מעמד שניות רבות ואז חשתי צורך עז לחיות, ולנשום, נשמתי
ונשמתי ונשמתי בחוזקה  וברכתי את ראותי שהצליחו לספוג את החמצן
המבורך והחשוב אשר באותו רגע הייתי מוכן לרצוח עבורו..לפתע
הייתי מאושר כמה כיף היה לחזור לנשום.. מוזר היה לי לחשוב כי
כשהייתי בריא בעבר הרחוק  תמיד חשבתי כי כשסיבלי יהיה גדול אני
אבקש שיעזרו לי למות, ואילו עכשיו בשעה שאפילו בחלומותי
הזועתיים ביותר לא האמנתי כי הכאב יכול להגיע לרמות כאלה,
הצורך לחיות ולהשרד הלך והתעצם, ובעצם העדפתי חיים עם כאבים
מאשר מוות והכלום שנלווה לו", יעקב רצה לשאול על אותו לילה שבו
אביו התחנן למותו  אבל אביו לפתע נדחף ע"י יד גדולה שרירית
ומיסתורית אשר מנעה מימנו המשך השיחה, יעקב החל לצעוק מתוך
חלומו הוא דרש שיתנו לאביו לומר את אשר על ליבו, אולם לא נענה,
הוא התעורר בחרדה רבה וגילה כי השיח עם אביו היה חלום , יעקב
חייך בהקלה ומלמל בחיוך כי כנראה דמוקרטיה זה לא הצד החזק
בעולם האחר, העולם שאם קיים הרי חשאיותו מובטחת. והראיה היא
אין שום ידע קיים עליו, זולת אינטואיציות ודתות בדויות.. .
כשהתעורר יעקב מצא שהמחשב עדין עובד במלא עוצמתו וכלום לא
נמצא,המסך היה ריק מתוכן זולת המשפט הסיתמי:" עדין מחפש ..".
בוקר בוקר התיצב יעקב בחדר המחשב והביט מאוכזב במחשב אשר עדין
חיפש ולא מצא שום איפיון נדרש לקשר בין הגן האובדני והגן
ההשרדותי.
בוקר אחד יעקב מתעורר משנתו מביט אל המחשב ונשמתו נעצרת, המחשב
עמד שקט, לא נשמע שום רישרוש של גישה לדיסקים החיצוניים הרבים
אשר הכילו את מיפויי הגנום האנושי של כ-200 איש ואישה. יעקב
הביט במסך וגילה שורה קצרה חדשה על מסך המחשב..המשפט הקצר היה
"גן מספר 6739,שונה..". יעקב נרעש ונרגש החל להתמקד במבנה הגן
הוא חיפש בספרות,חיפש באינטרנט, נפגש עם מדענים מהשורה הראשונה
בתחום הגן אולם מעולם לא מצא התייחסות לגן 6739. באותו לילה של
מציאת הגן חלם יעקב חלום מוזר שבמהלכו מופיע ייצור דמויי אדם
עטור זקן ארוך שלא נגזר מעולם,הייצור היה בעל עיניים יוקדות
וממוקדות, חכמות ובורקות, אבל הייצור היה כועס וזועם,סמוק ממש
בכעסו, הוא צעק על יעקב ואיים עליו באופן מפחיד ומרתיע, הייצור
דרש מיד להפסיק את המחקר על גן 6739 ומייד. הייצור הסביר ליעקב
כי יעקב נוגע בסוד הקיום של כל החי בעולמנו. מיד לאחר מכן עבר
הייצור ודיבר בשפה תנכית אשר  הגניבה פחד רב לליבו של יעקב,
מוזר ,  חשב יעקב, מעולם לא חשבתי כי שפת התנ"ך יכולה להפחיד
כל כך..היצור סיים במשפט   : "..ראיית השם יתברך מביאה למוות
מידי ואתה יעקב
שמוצאך מן האדם קרוב אתה לראות את האל.." הייצור הצטמק
ונעלם..
יעקב אשר התעורר מייד זכר את החלום עוד ימים רבים ולאחריהם מחק
את החלום מראשו וחזר להתעסק בגן 6739 הגן אשר מעולם לא נודע
טבעו .
יעקב החליט לבדוק את הגן גם בצורות חיים אחרות ומה רבה היתה
פליאתו כשנוכח כי גן 6739 מופיע באופן דומה בכל צורת חיים אחרת
שבדק, הוא מצא את הגן בזבובים,עכברים,חתולים וכלבים, פליאתו אף
גברה במוצאו כי גן 6739 מופיע גם אצל יצורים חד-תאיים . יעקב
ידע כי תפקידו של  הגן יוכל יהיה להיות ברור רק אם יבטל את
קיום הגן 6739 בחית המעבדה עליו יבצע את הניסוי .
רעיון ביטול הגן הפחיד את יעקב רבות אולם הוא ידע כי תפקידו
כמדען הוא להגיע לחקר האמת
ולא להתעסק בתוצאה.מה גם שידע כי "הפחד הוא כאב הנובע מתוך
צפיה לרע".
יעקב השקיע את מיטב זמנו בתהליך  יצירת כדור ביטול הגן, התהליך
נמשך מספר חדשים ולאחריהם היה בידי יעקב מספר  כדורים אדומים
וקטנים שהם  כדורי ביטול גן 6739 .
יעקב הביט מוקסם בכדור הוא ידע איזה עוצמה יכולה להיות לכדור
הנ"ל ולכן החליט לנהוג בכובד ראש בשימוש בכדור הנ"ל בראשית
החליט לבצע ניסוי על עכברי המעבדה אשר היו ממוקמים בכלובים
קטנים והיו נמסרים לפי בקשת החוקר..יעקב הזמין קבוצה של 10
עכברים לצורך הניסויי, 5 עכברים שיקבלו כדור אדום ו-5 אחרים
שלא יקבלו שום כדור.. מיד עם נתינת הכדורים לעכברי הניסויי חל
שינוי בילתי מוסבר , העכברים אשר קיבלו כדור אדום  החלו לפגוע
אחד בשני תוך ציוץ עכברי חזק, התוקפנות שלהם הייתה קשה אולם
היה משהוא מוזר בהתנהגותם הם נראו עליזים ושמחים. דבר נוסף
שמשך את תשומת ליבו של יעקב היה כי העכברים תקפו באכזריות,
אולם לא הגנו על עצמם, ולהיפך הם ממש חשפו את עצמם לתוקפנות
חבריהם...
יעקוב עקב אחריהם ותוך זמן לא ארוך שכבו 5 עכברי הכדור האדום
חסרי רוח חיים.
יעקב היה נסער ומבולבל  ולא הבין את התופעה כיצד  חוסר בגן
6739 עושה את העכברים לתוקפניים אבל עליזים עד מותם, יעקב היה
בטירוף מוחלט הוא ידע כי מחקרו בעיתי ורשויות הפיקוח לא יאפשרו
לו להמשיך במחקרו שהתוצאה  היא תוקפנות והרג של עכברי המעבדה..
ולכן החליט להמשיך במחקרו באופן פרטי  ובביתו ולא בתוך מעבדת
המחקר שבו היו עמיתיו מודעים למחקריו. השלב הבא עליו החליט
יעקב היה בדיקת הכדור על כלבו האהוב דוגי. באותו בוקר החליט
יעקב לערבב כדור אחד אדום יחד עם מזונו של דוגי. דקות מעטות
לאחר שאכל ממזונו התחיל דוגי להתנהג מוזר..דוגי שהיה כלב מבוגר
ורציני הפך להיות עליז ומאושר,הוא קשקש בזנבו ללא הפסק הפסיק
לרדוף אחר חתולים ואפילו הפסיק לנבוח, יעקב לא ציפה להתנהגות
כזו מוזרה והמשיך לצפות בכלב העליז.. התנהגותו העליזה של הכלב
נמשכה עד הצהרים ואז לקח את כלבו לעשות את צרכיו, הכלב צעד
בעליזות יחד עם יעקב ולפתע ללא הזהרה מוקדמת זינק אל מתחת
גלגלי מכומית נוסעת ונדרס...יעקב ההמום רץ בהתרגשות אל הכלב
וליטף אותו, דמעות זלגו מעניו למראה כלבו המסור שנראה חבול
ופגוע, יעקב ידע שכלבו גוסס אבל גסיסתו היתה שונה מגסיסת אביו,
הכלב גסס בשימחה , הכלב כמו העכברים שמח בגסיסתו, הכלב בהיותו
גוסס קישקש בזנבו למרבה הפליאה, יעקב ליטף את הכלב לקראת מותו,
והכלב  הוציא את לשונו וליקק ברכות את יעקב בזרועו ואז נפח את
נשמתו תוך קישקושי זנב בילתי פוסקים.
יעקב היה נסער הוא עלה לחדרו ביקש ממישפחתו לעזוב אותו לנפשו
לאותו ערב.
למחרת לאחר שוידא שמשפחתו לא בבית ולאחר מחשבה מרובה החליט
לנסות את הכדור האדום על עצמו. הוא נעל את החלונות נעל את הדלת
סילק את כל המכשירים החדים,סמרטוטים ,את בגדיו הוא הוריד ונותר
ערום, יעקב פינה את כל  אשר עלולים להיות סיכון כשיהיה במצב של
אחרי הכדור האדום. הוא נטל את הכדור ובלע אותו מיד..הוא התישב
על הרצפה והמתין בדריכות לתוצאות מעשיהו..ידיו רעדו,נשמתו היתה
קצרה, והוא ניסה להרגע ע"י מדיטציה, אולם המדיטציה לא הרגיע
אותו, מוזר הוא חשב כנראה שמדיטציה לא עובדת במצב נפשי
מסויים.. קול חכם נשמע
"אל תקרא לאדם מאושר ליפני יום מותו", והחכם המשיך באותו קול
מונוטוני וחסר רגשות "אין גאולה עבור מי שסובל מעצמו-פרט למוות
מהיר"....
ולפתע זה בא..הכל נראה נורא ואיום, גופו התרוקן מכל אופטימיות
שהיתה קיימת בגופו,לפתע הוא ראה בבהירות בילתי רגילה את חייו
עכשיו וחייו הצפויים בעתיד, החיים נראו חרה, הוא הביט על גופו
וראה אמת איומה גופו היה שמן וזקן,רגליו דקות וגרומות, ורידיו
הירוקים ביתרו את גופו לאורך ולרוחב, פניו החלו להצהיב, ואפו
נראה גדול ומכוער,חכם אמר "מי שמאבד את שמחת החיים, אינו יכול
להחשב עוד כחי", בהתחלה זה היה מפחיד ולפתע הפחד התחלף בתקווה,
אך טוב שיש מוות..מצב רוחו התחלף, והוא הפך להיות שמח ועליז,
מחשבות טורדניות על אישתו החולה התחלפו בתקווה שהכל עומד להפתר
על הצד הטוב ביותר, לא עוד מחשבות טורדניות, המוות משחרר
מדאגות מיותרות. אפילו בנו שהסתבך בסמים גם הוא  הפסיק להטריד
את מנוחתו הכל נראה רגוע ופתור. גם מצוקותיהם של משפחתו
תסתימנה עם מותם..  יסוריו של האב הסתימו מיד עם מותו, מות האב
היה הפתרון הטוב ביותר לקץ יסוריו,לו ידעתי כי תאוות החיים של
אבי היא למעשה השפעת הסם הגרוע מהירואין,סם האופטימיות היתרה
,הסם המורש בקביעות ע"י גן 6739, הייתי עוזר לו למות כדי
להפסיק את תאוות החיים האשליתית.. יעקב נדד במחשבתו לעכברים
האומללים והבין כי מהר מאוד הם בחרו במותם מפני שהבינו שהם
חיות במעבדה של בני אדם העושים בהם ניסויים ואין מקום לשום
אופטימיות במצבם, ולכן בחרו למות. הבנת העכברים את אופצית
המוות כנגד אופטימיות מזויפת, שמחה אותם ואז הם החליטו שאין
עיסקה, בנתונים הקימים של חיות מעבדה הם מעדיפים למות. באותו
זמן עכברי הניסוי אשר לא נטלו את הכדור האדום ונשארו עם גן
6739
השתעשעו באופטימיות מזויפת של " יהיה טוב"  והם המשיכו וימשיכו
בחייהם העלובים עד מותם האיטי והודאי בניסוי אכזרי.  יעקב עשה
הקבלה בין עכברי המעבדה הסובלים ואביו הסובל שניהם המשיכו
בסבלם עד לזמן מותם שנקבע ע"י גורמים חיצוניים בילתי מתחשבים
שמטרתם הבילעדית היא חיים בכל מחיר, ללא גן 6739 היה אביו שם
קץ לחייו זמן רב לפני שסיבלו היה קשה מנשוא.יעקב היה נרעש
מגילויו והחל  לחשוב על כלבו דוגי וגם שם היה המקרה ברור גם
הכלב שהורגל לעשות צרכיו בצהרים ולקבל אוכל בקערה מסריחה היה
אופטימי ונרגש כל פעם שיעקב אדוניו סיפק לו צרכיו אלה, ביטול
גן 6739 גרם לו להבין שהוא כלב, ושהוא גם חיי חיי כלב, ואין
מקום לאופטימיות המזויפת והשיקרית. יעקב היה נסער ונרגש בראותו
באופן ריאלי את מקומו ואת גורלו אשר נראה רע ביותר.
סוקרטס אשר הטיל ספק בעדיפות החיים על המוות  עקף  בחוכמתו את
כוח ההשפעה של גן 6739 וביטע מחשבה מקורית והגיונית   ואולי
היה פגם בגן 6739 אצל סוקרטס הרהר יעקב..ואז רצה יעקב לא לעבור
את זיקנתו,מחלת אישתו,וקשיי ילדיו, יעקב החליט לבחור במוות,
יעקב סירב לקבל את תנאי החיים שקיבל באופן שרירותי מידי הטבע
ולהסתפק בקיים בעזרת הגן או הסם הקשה הקבוע גן 6739, הוא החל
להכות את עצמו, חבט בראשו בחוזקה אולם לא היה בידו היכולת
להרוג את עצמו עקב הסתרת האמצעים שיכולים היו לעזור לו. הוא
התיישב בשקט נסער ועייף  ונרדם.. הוא התעורר לקול נקישות חזקות
על הדלת,  הוא אפילו לא הגיב להם, תוך זמן קצר פרצו ילדיו את
דלת חדרו ומצאו את אביהם יושב סמוק וכועס, אביהם אפילו לא הביט
בהם, הם ניגשו אליו והרימו אותו על רגליו, יעקב הרהר בבדיחות
הדעת "מסכנים שכמותם, הם הרי עבדי גן 6739, מסוממים לסם
האופטימיות השקרית" הם נשאו אותו החוצה אל המכונית הגדולה
שהמתינה ליד הבית, הם הכניסו אותו למכונית תוך כדי  שיעקב פולט
משפטים מוזרים כמו "מסכנים,  מסוממים שכמותכם", או "תשתחררו
כבר מהגן הדפוק" וכו", הילדים שדאגו רבות לאביהם נסעו במהירות
רבה לכיוון ביה"ח לקבלת  טיפול לאביהם אשר לא נראה כתמול
שלשום..עוד בנסיעה בכביש הראשי הסואן פתח יעקב את דלת המכונית
וזינק אל מותו. ילדיו מוכנים להשבע עד היום כי בקופצו שמעו
הילדים את יעקב אביהם צוחק צחוק מתגלגל  בהיותו בדרך אל
מותו!!.
יעקב קפץ מן המכונית הנוסעות וגופו פגע בכח רב בכביש הסוהן,
חריקת בלמים נשמעה ואחריה חש יעקב במכה חזקה בכל איברי גופו,
הכאב היה קשה מנשוא, יעקב התפתל מכאבים אבל הכאבים פחתו והלכו,
הוא שמע קולות וצעקות של אנשים אשר הלכו וקרבו אליו, הוא שמע
אותם ולא ראה אותם ראשו היה מכוסה בדם רב, "כנראה פגיעת ראש"
חשב יעקב לעצמו, נסיונותיו לזוז לא עלו יפה, הוא שכב ללא תזוזה
ויחל למותו.לפתע חש בהחלשות הכאב וזה הפחיד אותו, הוא חשב
שהתאבדותו כשלה, ועוד מעט יבוא האמבולנס והוא יוסע לבית חולים
שם יטפלו בו ויאריכו את חייו העלובים באכזריות בילתי מתחשבת
מפני שזהו תפקיד הרפואה. יעקב שמע את צפירת האמבולנם ורצה
לזעוק להם שאיננו מעונין בטיפולם, וכי רצונו רק למות. הוא חש
ברוגע מוחלט,  מוזיקה מרגיעה נשמעה באוזניו, הוא רצה מוצארט
וקיבל מוצארט, הוא רצה לראות את כלבו דוגי ואכן לפתע ראה את
כלבו צעיר שמח ושובב, הוא חייך לעצמו כשהבין כי כי גופו מספק
לו את בקשתו האחרונה ליפני מותו," אם אתה מת צעיר אזי בודאי
תשמע מוזיקת טראנס רועשת", חשב בהבנה.."כל אחד רואה את
רצונו..חבל שהמערכת לא עובדת כך בחיים" הרהר בעצב, הכל נראה
יפה ושקט, יעקב רצה עכשיו את  בטוהבן  עם ה"סונטה לליל ירח"
שהחל מיד להתנגן ברקע ,הצלילים היו חדים ונעימים.. לפתע אביו
המת החל קרב אליו כולו מחויך ומלא חיים הוא ניגש אל יעקב וחיבק
אותו בחמימות, לא היה שום סימן של חולי באביו, יעקב שאל
לשלומו, וקיבל תשובה אופטימית ושמחה, האב התעניין באישתו ,ושמח
לשמוע שהכל נהדר...לפתע הוא חזר למציאות, צפירת אמבולנס קרב
נשמעה, קול פתיחת דלת ,וצעדים מהירים קרבים אליו, הוא שמע קול
מהיר ועצבני שמודיע כי אין מה לעשות, אין דופק וכי זהו מוות.
יעקב הופתע שהמוות לא מידי, הוא שמע את הדוברים אולם לא יכול
היה להגיב, לפתע חש באור הקרב אליו, המחשבות לא היו כל כך
ברורות אולם הוא עדין חש בסובב אותו, האור הלך והתקרב, המוזיקה
המרגיעה המשיכה להתנגן, והוא ביקש את "מרש  המוות" של שופין
ומיד הוא שמע את הצלילים המבוקשים.  לפתע הוא חש  כי האור
מתחיל להתפוגג,שוב הוא לא שמע את הסובבים אותו, ולפתע האור הפק
להיות אור של נר מרצד, אור לא יציב אשר מושפע מריקוד הלהבה של
הנר.., הוא חש שהחל להחשיך, הוא ראה לפתע את אימו אשר מכסה את
עניה ומקדשת על הנירות,  ואומרת בקול לוחש "שמע ישראל אדוני
אלוהנו אדוני אחד.." ואז הוא ראה את ילדיו בקטנותם העומדים מעל
הנר שהפך להיות למספר נרות והם עליזים ושמחים והוא שמח איתם,
הם שרו שירי יום-הולדת  ובסופם נשפו אויר רב אל הנרות הדלוקים,
ואז האויר הרב שהם נשפו על הנירות החל להגיע אל אביו ששכב ללא
אויר וניסה קשות לשאוב אויר כה נחוץ להמשך החיים, והאויר אכן
הגיע ואביו שהחל לנשום בקלות, הצבע הכחול של אביו החל להתחלף
לצבע אדום כצבע הדם, והוא ביקש  את נעליו כדי ללכת אל השירותים
בעצמו וללא עזרה, האב ניתק את הצינורות  שהיו מחוברים לגופו
וזרק אותם לפח האשפה "אינני צריך אותם עוד.." לחש בהנאה, ומיד
מיהר אביו אל ארון הבגדים בביתו והוציא חליפה יפה ומחויטת, הוא
החל ללבוש את בגדיו המהודרים ביותר אשר שכבו בארון זמן כה רב ,
הוא התגלח בקפדנות, סירק את שערו הארוך שלא ידע ספר זמן כה
רב
ונלווה לאישתו לטקס חלוקת התוארים באוניברסיטה , שם עמד יעקב
לקבל את תואר הדוקטור לרפואה. יעקב ישב בין הסטודנטים הרבים
והעליזים אשר המתינו בציפיה דרוכה לדיקן שהקריא שם אחר שם של
בוגרי התואר. שמו של יעקב נקרא יחד עם התוספת "בהצטיינות",
יעקב עלה על הבמה מאושר, הוא הביט סביב מחפש את הוריו , הוא
מצא את אימו יושבת קורנת באושר ולהפתעתו מצא גם את אביו לידה,
האב היה נוכח בטקס הסיום ויעקב חש באושר גדול , "אויי כמה
רציתי שאבי ישתתף בטקס הזה.." חשב, ולפתע הדיקן מוחה כפיים,
ואל הדיקאן מצטרפים כל המרצים, ואז גם הסטודנטים הרבים וכולם
סובבים מבטם לעבר יעקב, ויעקב עומד שם תחת החופה, כולו מרוגש
והוא מביט באישתו היפה  והטובה העומדת לידו כשהיא לובשת בגד
לבן לבן, עטופה בצעיף רחב המתנפנף ברוח נעימה אשר באה מן הים
הכחול והרגוע אשר עוטף את משתתפי החתונה מכל איבר, ציוץ
ציפורים עליז מוסיף להרמוניה הנהדרת שם, העצים אשר פורחים
בצבעים מרהיבים  מוסיפים הרבה  לאוירה השמחה ששוררת במקום
וכולם מביטים ביעקב העומד מרוגש צמוד לאישתו לעתיד וכולם
שומעים את הרב המברך " לשנה הבאה בירושלים.." יעקב מרים את
רגלו ומניף אותה אל הכוס העטופה ושובר אותה בקלי קלות..אביו של
יעקב עומד שם שמח מתמיד, הוא מחייך בריא ושלם,ריח של בשמים
נישא באויר, ובין הריחות ריח הבושם הצרפתי שאביו כה אהב להשתמש
בו באירועים משפחתיים שמחים, יעקב הביט באביו באהבה , הביט
באימו אשר היתה מטופחת מתמיד, היא נראתה מאושרת וחיבקה את האב
באהבה, חברה של האם אשר יעקב ראה אותו מנשק את אימו לאחר מות
אביו גם הוא היה נוכת בטקס  הפעם הוא נישק אשה אחרת ..,. הרב
פלט לעבר יעקב בחיוך כי הוא יכול לנשק את הכלה, ויעקב נישק
באהבה את אישתו שלפתע החלה להשמין בביטנה, יעקב הביט באושר
בבטן הטופחת אשר הסתירה ילד חמודות, ילד פרי יצירה של יעקב
ואשתו, יעקב הושיט את ידיו מעלה וציפור לבנה הניחה את התינוק
הקטן בידיו , הציפור  שתתה מעט מן היין  ובירכה בשפת אדם את
יעקב להולדת בנו, יעקב ליטף את הציפור בחום ושיחרר אותה לחופשי
ובאושר רב ניגש לחבק את אישתו ,אביו ניגש אליו ליטף  אותו
וסיפר לו עד כמה הוא גאה בהשגיו בתחום הרפואה, ולפתע החלו
ילדיו שאכלו מן העוגה הגבוהה והעגולה המעוטרת בצבעים מרהיבים
לגדול ולגדול והפכו להיות ילדים יפי תואר ונבונים, והם ישובים
על כיסא נדנדה שניהם צוחקים ויעקב יושב לידם מחבק אותם ובחיוך
רחב מספר להם סיפורי אגדות והילדים עוצמים עיניהם בהנאה
ומתמכרים לסיפורים היוצאים מפי האב, והסיפור כל כך ממכר עד
שהבן הקטן זורק את המזרק עם החומר הלבן  שבתוכו ומתמכר לתחליף
של סיפורי האב הנהדר,יעקב .יעקב ניגש לברך את ילדו הקטן ומחבק
אותו ,דמעות זולגות על לחיו של יעקב אשר מספר לילדו את כאבו
ואשמתו להתמכרותו לסמים, והילד מחבק בחזרה, הילד מודה ליעקב עד
כמה הוא מעריך ומוקיר את ההשקעה הרבה של יעקב בו ובאחיו שניהם
ילדי יעקב, וסיפר ליעקב כי מעולם הוא לא נגע בסמים וההיפך הוא
מעולם גם לא עישן סיגריה,וכנראה יעקב שבהיותו אב כה נהדר ומסור
נחרד מאפשרות שדבר כזה עלול להתרחש.. יעקב הביט בעיני הילד
וידע שהוא דובר אמת, התמכרותו לסמים היתה חלום רע, מעולם לא
היה דבר כזה במציאות והעבר כידוע זה חלום ורק במוות רואים את
המציאות הרהר יעקב בבטחון.... ויעקב הביט בהם בגאווה ובירך את
אושרו הרב..,יעקב הבין לפתע כי בשלב המוות כל האירועים
המשמעותיים בימי חייו עולים בזיכרונו ומוצגים מחדש בצורה
מתוקנת וטובה יותר, חסרונו של האב בחיי יעקב תוקן, אשתו הוצגה
באור חיובי, אימו נראתה מאושרת בחייה , וילדיו הפכו להיות
לילדים בריאים ונבונים,הכל נראה  משוכתב וערוך בצורה מאושרת
ומקסימה.יעקב  חש  באושר בכל גופו העבר נמחק מזכרונו, האירועים
הטראומתיים  בחייו נמחקו ונראו כחלום רע, המציאות נראתה לו
המציאות המתוקנת.. יעקב זכר עתה רק את שחווה בזיכרונו זה עתה,
והוא חש שחייו היו מאושרים ומלאים, ובירך את מזלו.החושך הלך
וקרב עד שההעלטה השתלטה לחלוטין על יעקב והוא נרגע בתרדמה
עמוקה, תרדמה ללא חלומות, וברקע על נוף ים כחול ורגוע כשגלים
קטנים ושקטים יוצרים הרמוניה תנועתית ודגי זהב מקפצים מעל
לגלים ובמגעם במים נוצרים עיגולים מושלמים ההולכים ומתרחבים ,
והעיגולים הולכים ומתרחבים כשם ששלוותו של יעקב הולכת ומתרחבת,
צליל מופלא נשמע וציפור שיר שרה בקולה של אדית פיאף : "שן שן
והרגע, אתה עכשיו אדם מאושר,הפרד עכשיו מעברך,שכאילו לא היה
קיים,אמור שלום למשפחתיך,אשר קיימת רק בזיכרוניך,היום הוא יום
הקץ, בעוד רגע הכל יעלם.." והתרדמה היא של אדם תאב שינה ללא
שובא, גוף קל ללא צרכים מאפשר שינה עמוקה ןמרגיעה, ואז תחילה
נמחק זיכרון האב ולתמיד "היי אבא יקר  מסור ומסכן...", ואז
נעלמה האם "שלום אמא דאגנית ונהדרת..", בעקבות האם נעלמו
הילדים "היי ילדיי האהובים, סליחה על היותי כזה אב..", והאישה
הרי היא נעלמה מזמן עוד בתקופת חייו..ולבסוף אחרון אחרון חביב
נעלמתי אני יעקב או אולי לא יעקב ובעצם מי הייתי??? "היי
לעצמי..ההייתי או חלמתי חלום.." נזכרתי בשיר ידוע..לפתע פסקו
המחשבות לחלוטין..,
..זמן לא ידוע לאחר מכן פקח יעקב את עיניו ונבהל מאוד אור חזק
היה בחדר,האור הפחיד אותו והוא החל  לרעוד, סטירת חזקה הונחתה
על אחוריו והוא פרץ בבכי, הוא הביט על ידיו וראה ידי תינוק
עדינים  הוא נבהל יותר והמשיך לבכות, אשה בגיל ה-30 לחייה נטלה
אותו בידיה ונישקה אותו ברכות, יעקב החל להרגע אופטימיות רבה
אשר מקורה בגן 6739 החלה להתפשט בכל אבריו, יעקב עצם את עיניו
בהנאה ושמע כי שמו הוא עכשיו מיקי, יעקב-מיקי פתח את פיו והחל
לאכול בשקיקה את מזונו משדה של האשה הזרה אשר באופן מפתיע
לוקחת עליו אחראיות, המזון יעקב ידע, הוא  שיבטיח את השרדותו,
ההשרדות היתה עכשיו הכי חשובה ליעקב-מיקי בשביל קבלת המזון הוא
יבכה ויצעק וכשהתבגר אפילו יהיה מוכן להרוג...!
                   
ובמקום אחר ובעולם אחר ישבו בוראי החיים   וקבעו כי כל המתעסק
עם גן 6739 יומת למען הבטחת המשך החיים , ואתם בני האדם הבינו
כי הלידה והמוות הם נתון שאינכם יכולים להשפיע עליו ולכן למה
שלא תהנו ביניהם..  חכם יווני אמר : "האדם הוא בסך הכל נשמה
קטנה שגוויה גדולה תלויה עליה"