לפעמים אני מביטה במראה ולשבריר שנייה, רק לרגע קטנטן, אני
נראית לעצמי יפה. לא יפה-יפה, יפה-מיוחדת.
ואז עיני קופצות למקום אחר וכשהן שבות למראה,
כאילו דבר מה השתנה. כבר מכוערת.
אבל לא מכוערת- מכוערת. מכוערת - לא יפה.
חבל, אני לוחשת וממשיכה בעיסוקיי, חבל שאני לא יפה.
לפעמים אני מביטה במראה ולפתע - אני כלום.
כאילו כושר השיפוט שלי כלפי עצמי אבד כליל ואני לא יכולה
לשפוט
את עצמי במובנים של יפה או לא יפה. אני אני.
לא לא יפה ולא יפה, לא מכוערת ולא מיוחדת.
פשוט אני,
וזה חבל שאני אני כזאת ולא אני אחרת.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.