היום גיליתי, כולם ידעו לפני
אבל אני, היום גיליתי.
הרופאים אמרו שיש לי את המחלה הנוראית הזאת,
וברגע זה הבנתי.
רציתי לספר לאישתי כשבאתי הביתה,
אבל היא כבר בכתה.
גם היא ידעה לפני
והיום אני גיליתי.
"סרטן" הם אמרו.
כך הרופאים דיברו, הם ניסו להישאר אדישים.
אז הלכתי לספר למפקד שלא אוכל להצטרף לשייטת יותר,
כי יש לי משהו מאוד נוראי, קשה להגיד את המילה
ועוד יותר קשה לקבל את העובדה, שאני חולה סרטן.
חבריי גם חלו, אבל רק חברי לשייטת.
לבסוף התברר כי זה מי הקישון שגזלו את חיינו.
ואנחנו שכלום לא יכולים לעשות, רק לנסות לשרוד
כמה חודשים, ימים אפילו כמה שעות, המחלה אוכלת אותי מבפנים.
אני מנסה להישאר חזק בשביל ילדיי ואישתי.
אבל עמוק בליבי אני יודע כי חיי הם כשעון חול.
אני חי בשעון החיים וכאשר תגיע השעה הוא יהבהב
לקראת סופו ואני אלך לעולם אחר, ללא ילדיי, ללא אישתי, ללא
שמחת חיים!
"זה מי הקישון" כך אמרו היום בחדשות ואני מרגיש שסופי קרב.
לו רק הייתי מוותר על השייטת, לא מציית למפקד.
לו רק... וכל מה שנשאר לי לעשות זה להפרד ממשפחתי ולשלוח נשמתי
לבורא.