אל. אל תסתכל עליי עם המבט התמים הזה, שאתה יודע לעשות תמיד.
ואל תסיט אותו בביישנות, כשהוא נפגש עם שלי - מסוקרן. אל תגיד
לי שלום בבוקר וגם לא להתראות בסוף היום. אל תגיד את השם שלי
ואת שם המשפחה ובטח שאל תקרא לי בשמות חיבה. אל תלבש את החולצה
השחורה עם הציורים, גם לא את סוודר הירוק ובמיוחד לא את החולצה
הכחולה עם שני כפתורים מלמעלה. אל תחייך את החיוך המתוק שלך
כשאתה לידי ואל תעשה פרצופים. אל תשב על ידי בטח אל תרשה לי
לשבת על ידך. אל תהיה אתה. אל תזכיר לי...

אתה אי שם, עוסק בענייניך, חיי את החייך, שלא הצליחו להצטלב
בשלי, למרות כל המאמצים. למה, נו למה אתה ממשיך לזרוק לי
רמזים? לפעמים אתה כל כך נחמד וכיף לי להיות איתך, ולפעמים אני
לא קיימת בשבילך. פרי הדמיון? אולי. לא משנה, תפסיק! תפסיק
להיות נחמד אליי, תפסיק לצחוק איתי. כשאני מתקשרת אל תחכה חצי
דקה בשתיקה כשאין מה להגיד. גם אל תתקשר יותר.

אתה זוכר את הפעם הזאת, שירד גשם והכל היה רטוב, קר ומגעיל?
ואתה דרכת בכל השלוליות בדרך הביתה והשפרצת מים על כולם, אבל
אותי זה הצחיק. זוכר, שכולם הלכו ואתה נשארת לדבר איתי -
במיוחד בשבילי - עמדנו בתוך המבול ולא היה איכפת. זוכר את הפעם
שכמעט - כמעט התנשקנו, היינו כל כך קרובים, ובכל זאת תמיד משהו
הפריע. או מישהו.

אני אוהבת לראות אותך מחייך. וגם את המבט התמים. ובמיוחד את
הקול שלך, שאתה מדבר בטלפון ומנסה למצוא להגיד משהו - לא אישי
מדיי, לא רגיל מדיי - משהו מיוחד. ואז אתה שותק ומתבייש, וגם
אני שותקת, אבל השתיקה שווה אלף מילים, לא? ואז אתה מחכה שאני
- שקועה במחשבות - אגיד ביי - מתוך נימוס. פעם בשבוע, שבועיים
- לא פחות מדיי - עוד לא נמאס, לא יותר מדי - שלא יימאס.


מה זה משנה, יכולתי להסתפק בזה. אבל אני רוצה יותר, אני רוצה
שתהיה שלי וזה לעולם לא יקרה. אתה תאהב מישהי אחרת, אתה עוד לא
יודע. אני - כן. אני יודעת הכל. אתה תחייך פעם אליה, נכון?
ותדבר איתה בטלפון דקות ושעות ושתיקות. וגם תחייך אליה את
החיוך המתוק שלך? היא חולמת על זה עכשיו. היא מספרת לי על זה
כל יום. אתם מתאימים ביחד כל כך...

אני עוזבת. אולי הייתה מספיקה מילה אחת שלך, והייתי נשארת. אבל
היא לא נאמרה, היא לא תיאמר יותר לעולם. אז זהו, דרכינו
נפרדות. אולי, אולי אני אפגוש אותך בעוד הרבה שנים בהופעה של
להקה ששנינו אהבנו. אסתכל עלייך ולא אזהה אותך בין אלפי
הפרצופים. אתה תצעק את השם שלי, ואני לא אשמע. אז תרוץ אחריי
ותשים את ידך על הכתף שלי, כמו בסרט הכי הכי רומנטי. ואני אהיה
מופתעת. וזהו. נדבר כל הערב על כוס קפה, ואז אתה תחזור הביתה,
למשפחה שלך, והכל יהיה כרגיל. הכל יישכח.