[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורן סנסקי
/
ספא זה רע?!

"בוקר טוב, מתוקה" אמרה לי אמא בבוקר אחד בסוף החופש הגדול.
"בוקר טוב..." הסתכלתי וראיתי שאמא קנתה עוד מגזין בריאות,
הפעם ברוסית.
"נפתח ספא חדש בצפון, נלך לשם שישי, שבת, ראשון..." אמרה
ודפדפה בספר רפואה טבעית שאבא קנה.
המילה "ספא" צמררה אותי, זעזעה אותי וגרמה לי לבחילה. אחוזת
ספא זה מקום כזה ש"מפנק" את הגוף והנפש, כביכול... עושים שם
טיפולי יופי,מדיטציה, אמבטיות ריחניות, פילינג לכפות הרגליים,
מסכות בננה לפנים וכו'.
אמא שלי מתה על הדברים האלה, אני אישית חטפתי טראומה ברגע של
כאב, ששתיתי מים מלאי שמניים ארומטיים מהאמבטיה.
מחשבה להיות פעם נוספת, במקום כזה עם אנשים רוחניים בלי
ג'נק-פוד, גרמה לי לאיבוד שליטה זמני.
"אני מכינה פשטידת צמחים, תורמת להגנה של המערכת החיסונית...
תחתכי בבקשה את הבצל..." ביקשה אמא בזמן שהיא נוברת במגרת
הירקות.

הכל התחיל לפני שנה וחצי, כשהיינו עדיין משפחה רגילה (אוכלי
פיצות, צ'יפס, ממתקים, הולכים לקניון במקום לסדנא למודעות
עצמית) אבא קיבל מכתב משוויץ. לא היה לנו מושג מי שלח אותו אבל
על המעטפה היה כתוב באנגלית שם של עו"ד יהודי בשם הייריך
גוטמן.
אבא פתח את המעטפה והתברר שלאמא שלו הייתה דודה ששאר קרובי
משפחתה נספו בשואה ואבא שלי הוא הקרוב היחידי שיש לה. הדודה
הזו נפטרה והורישה לנו את ביתה בשוויץ ועוד כשני מיליון דולר.

בהתחלה השמחה הייתה גדולה, אמא, שבאה ממשפחה ענייה וכל החיים
עבדה קשה, שמחה את שמחת חייה. אבא, שהיה בזבזן גדול, חשב מה
הוא יכול לקנות. אחותי הגדולה, רצתה לתרום חלק מהסכום למשפחות
במצוקה. אחי, רצה עוד שלושה מחשבים כדי שהוא יוכל לשחק ברשת עם
החברים שלו. אני, חשבתי, כמה עצוב זה למות מחוסר מקרובים,
ולקרובים היחידים שלך, מותך סימל שינוי לטובה בחיים. ממש
אירוני.

אחרי חודשיים השמחה נרגעה, אבא טס המון לחו"ל ופוטר מעבודתו
בעקבות ריב עצבני עם המנהל שלו.
אחי קנה שני מחשבים והתברר שרשת זה לא מה שהוא ציפה והוא היה
מאוכזב מהסיפור.
אחותי תרמה קצת כסף לעמותה כל שהיא לנשים וילדים מוכים.
אמא שלי, לקחה הפסקה של שנה מהעבודה שלה והתחילה להתעניין
בבריאות ואיכות חיים.
היא נסעה להרצאות, סדנאות בריאות ואהבה, נרשמה לכל העיתונים
שעוסקים בבריאות בשפה העברית, האנגלית והרוסית.
כל שבוע הופיעו לנו בתיבה עשרות עיתונים. אמא שלי בלעה אותם
בקצב. בקצב שהיא התחילה לבלוע ירקות ומזון בריא.
אבא נדבק ממנה בעניין הרוחניות וגם הוא הלך איתה להרצאות
וכאלה.
אחר כך, הם התחילו ללכת לספא- זה היה שיא הסיוט מבחינתי.
את העובדה שהמבורגר פיצה וצ'יפס לא יכנסו יותר לבית שלנו,
יכלתי לסבול.
את העובדה שאמא התחילה להתלבש כמו "היפית" ואבא כמו ג'ון לנון,
יכלתי לסבול.
את העובדה שבמקום הדיסקים של שלמה ארצי האהוב על אמא
(ועליי...) התנגנו ברקע נעימות מרגיזות של מוסיקה "מרגיעה"...
שאותי דווקא כל ציוצי הציפורים, רחש המים ונשיפות הרוח עיצבנו
ביותר יכלתי לסבול בקושי.
אבל את הספא שנאתי במיוחד.

סיימתי לחתוך את הבצל הירוק לפשטידת הצמחים של אמא, ואמא
הכניסה את המגש לתנור.
"אני הולכת היום לאכול עם חברות בפיצה..." אמרתי פתאום.
"מה פתאום?!" הזדקפה אמא "את יודעת כמה אני שונאת את האוכל
הזה... הכנתי פשטידה בריאה."
"פעם אחת תתני לי ללכת בלי בעיות,אמא... בבקשה..." התחננתי.
"לא. זה כולסטרול! את יודעת כמה זה לא בריא?!" אמרה אמא.
ידעתי שהיא מנסה לא להתעצבן, ככה אמרו להם... שעור הפנים חלק
יותר והנפש בריאה יותר.
"אני לא אלך איתכם לספא." אמרתי.
אמא נשמה בכבדות וניסיתי לנחש מה עובר לה במוח:
-- לא. רק לא להתעצבן... לנשום אוויר כחול... לנשום אוויר
צהוב... לנשום אוויר אדום... לחשוב שאני ליד מפל מרחפת על ענן
רך-רך...--
"טוב. לכי לפיצרייה..." אמרה אמא לבסוף.
שמחתי שניצחתי בזה, והצטערתי שעכשיו אני אהיה חייבת ללכת
לספא.

יום שישי הגיע. מהר מידי. הבנתי שזה הכייף של ההורים שלי
להתנתק ולהתפנק.
בשבילי מספיק אינטרנט ובמבה בקערה ליד. אבל במבה?! למה שאמא
תכניס את ה"זבל הזה" הביתה.

כשהגענו לשם ולעסנו בקולניות את הארוחה הבריאה והירוקה שלהם
אמרתי להם פתאום:
במילא חיים רק פעם אחת. מה זה משנה אם נמות בריאים יותר וכל
החיים נסבול בלאכול אוכל ירקרק, או אם נמות עם הרבה פיצה בקיבה
ונהנה מכל ביס?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגידו, זה נראה
לכם כמו דף
אחורי של ספר?


'יוצר' שהתבלבל
בין "קצת על
עצמי' להצעת
סלוגן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/02 10:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן סנסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה