מ. יציק / מוציא לחושך |
עדין של נדודים, מסעות קטנים
חובקי זרועות מילים מצטיירות לאור
פנס רחוב אילם.
את שקשו עיני הגורל לראות היינו נוגעים
בחמת זעם עניים, מעשרים את הדמעות
בפינת היער הנידח.
בפעם האחרונה בה נכנסתי למערת המצורעים
ראיתיה מחבקת זכרונות מגומגמים
שלא ידעו עוד כיצד לומר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|