New Stage - Go To Main Page


רחש בעבוע עדין חלחל לאויר הבוקר, בעוד כלי התחבורה הראשונים
החלו מתמרנים עצמם ברחובות המטופחים. תימור נשענה על השולחן
האיטלקי המעוצב, ידיה מליטות על פניה. האוזניים שלה צלצלו.
טלפון לא צפוי, קורע את דממת ליל האתמול ושיחה שהתגלגלה בראשה
כל הערב. וידוי שהתערבב לה בחביתה שהתקררה ודמעות שהעלו שריטות
נושנות באוב. שריקה חדה נשמעה, ותימור מזגה לעצמה קפה בלא
משים. מחדר השינה נשמע קול מלמול, שקוע בחלום שלפני היקיצה. יש
עוד מספר דברים שחייבים להעשות היום: להתקשר לראש הפקולטה
ולהודיע על אישור השתתפות בכנס, לשכתב את ההרצאה, להזמין גנן.
מהקיר בהה בה ציור אקוורל נושן, מתנת פרידה מגיתית. החפץ היחיד
שנותר לה מתקופה מהולה בקצת אקלקטיות וממריצים, והמון אהבה.
תוך כדי רכיסת המעיל בשקט, כדי לא להפריע לראם, היא לפתע חשה
בצורך מוכר חודר אל פעולות היום יום שלה.
השעה שבע ועשרים בבוקר, ותימור מהדקת את מעילה כנגד כל הניכור
שהתנקז אל תוך איזור התעשייה המוזנח. נרתעת עד אימה מהמפגש
המריר שצפוי להיות ומשחזרת בראשה סצנות מסרטי שחור-לבן שליוו
את ילדותה. גיתית העזה. גיתית בגדה בה. גיתית פגשה אותו, אחרי
כל אותם הסכמים בשתיקה, אחרי כל אותן שנים של נתק בינהן. אחרי
נצח משותף ביחד, בו הזמן נזל לו במתיקות חמצמצה מבין
אצבעותיהן, היא העזה. ותימור כלכך התגעגעה אליה, אבל  עכשיו כל
שבריר כבוד עצמי פגוע ברקמותיה זועק לה לסוב על עקביה, ומיד.
השמש יצאה מבין העננים והאירה על דמותה סתורת התלתלים והנסערת,
המתקדמת כמו כנגד הזרם ונכנסת אל תוך חניון מפויח. השומר
במחסום הכניסה הרים גבה, ותימור גייסה את כל האגרסיביות האבודה
שלה וענתה לו במבט נזעם.
ממרחק, בין משאיות הענק וארגזי האספקה, היא זיהתה דמות מוכרת,
כורעת על ארבע בחולצה מזוהמת ובודקת לחץ אויר בגלגלים. גיתית
חייכה בשביעות רצון לנוכח תוצאת מד הלחץ, ובעודה קמה כמעט
נתקלה בפרצופה המתוח של תימור. גיתית התנשמה בכבדות, ותימור
שלחה יד מהוססת למחות את עקבות הפיח מפרצופה. "עם כל הכסף שלך,
אני לא מבינה למה את מבזה את"...מלמלה תימור והשתתקה. לפני כמה
שנים, כשגיתית למדה באחת האקדמיות היומרניות לעיצוב, היא עצבה
מן טוסטר בצורת לב שתפס פופולאריות מרשימה בגרמניה. זו היתה
הנקודה בה גיתית זכתה להצלחה  בפרנקפורט, ותימור נשארה בארץ
טובעת  בשחיקת היומיום ובתזה שלה. "בכמה מכרת את הדירה"? ניסתה
תימור להשמע עניינית. קולות העמסת הסחורה על המשאיות התחזקו
וגיתית הדפה אותה אליה בחיבוק שניסה לכסות על גשרים ארוכים.
"בואי נעוף מכאן" צעקה גיתית ובלי לחכות לתשובה פתחה את דלת תא
הנהג, הכניסה את תימור לתוכה וטרקה את הדלת. גיתית מחתה את
פרצופה המיוזע ושטוף הדמעות, והבינה פתאום למה שתי רכבות תמיד
יתנגשו, ושמחה שהקשיבה בשיעורי מתמטיקה.

טרטור המנוע השתלב היטב באווירת הצהריים המתוחה שבתא הנהג.
גיתית החזיקה את ההגה בידיים יציבות, אך משהו בעוויות הקטנות
של פיה ומצמוץ עינייה האפרפרות-ירוקות הזכיר לתימור חריקת
מנעול שממאן להפתח. גיתית החליפה חולצה בעצירה האחרונה שלהן
בתחנת דלק, וכעת לבשה חולצת בוב דילן שבוודאי נמכרה לה במחיר
מופקע באיזשהו קונצרט באירופה.  תימור נזכרה ברצפה זרועת
הבגדים בדירתה המקושקשת של גיתית בפרנקפורט, ובאותה פעם יחידה
שהיא הפגישה אותה עם חבריה. אוסף יצורים אקסטרווגנטי שמרבים
להתכווח על האקסיסטנציאליזם של היקום ועל שווקי פשפשים. באמצע
אותו המפגש, תימור גררה את גיתית לחדר השינה, ובטון ציני שאלה
אותה כמה כסף היא מוציאה מדי שנה על ביגוד יד שנייה וקוקאין.
גיתית צעקה עליה שלפחות החברים שלה לא מדברים בקולות מהוסים אל
תוך היין שלהם. עשר שנים אחרי זה, הן במשאית חבוטה בדרך לחלוקת
גלידות במטולה. מחשבה מהירה עוברת לגיתית בראש, ואז היא
אומרת:
"סליחה"
"על מה?"
"על הכל. אבל במיוחד על אתמול בלילה. לא הייתי צריכה לעשות את
זה בטלפון"
"לא היית צריכה לעשות את זה בכלל. תעצרי!"
גיתית חתכה לשוליים ותימור מזנקת מהרכב ומקיאה את נשמתה  על
פני הגבעות המוריקות של צפון הארץ. גיתית מסיטה את תלתליה ברוך
ותומכת בגבה. בקול שטוף דמעות שלמד לאלף את עצמו לשתיקות
עצורות, גיתית ממלמלת במהירות:
"פגשתי אותו בחנות ספרים, עשרים דקות הליכה מהדירה שלי. היתה
לו מן ארשת מהוגנת כזו של איש משפחה, מהולה בצ'ארם של
סקסופוניסט שזיין הרבה. הראש שלי התחיל להלום בפראות אבל הייתי
חייבת להתייצב  מולו. כשהוא ראה אותי הוא הרים את הפלאפון
והודיע לאשתו, בגרמנית שוטפת, שהוא עלול לאחר לארוחת ערב"
תימור הדקה את אחיזתה בידה של גיתית. גיתית הנהנה והמשיכה:
"סיפרתי לו על העיצובים ועל הטיול שלי בניו זילנד. הוא סיפר לי
על חמש עשרה שנה של ניתוק כואב מישראל ועל כמה שהוא התלבט אם
להתקשר. הוא הזמין לעצמו איזה קלאמרי יקר, אבל כמעט לא נגע בו.
תוך העפת מבט על השיער הקצר שלי הוא נזכר שכשעוד כולנו גרנו
ביחד, השכנים צחקו עלינו שיש לנו אותה תספורת"
שאר הנסיעה נמשכה בדממה. שתי הרכבות המשיכו בנסיעתן המטורפת על
אותה המסילה.

שעת ערב מאוחרת והחלוקה הסתיימה. גיתית יוצאת מהמקלחת, מפנה
אותה לתימור. אור אפלולי של תאורה חסכנית בצימר הצפוני.
מהחלונות נשקף נוף אביבי משכיח חרדות. תימור מסירה את מעילה,
את חולצתה מאריג משובח, ואז את החזייה. גיתית פולטת במבט
משועשע "נוף חזיתי לא רע ליעלה בת 45", ותימור מחייכת. היא
פונה אל עבר המקלחת, ובעודה מסתובבת, חושפת גב מרושת צלקות
ורדרדות עמוקות, ופה ושם סימני חריכה ישנים. היא מחכה שדלת
המקלחת תסגר, ואז צונחת על הרצפה בחוסר אונים, ובוכה כמו שבכתה
אז, כשהוא נעלם מחייהן.
השעה אחת שערה בלילה, ותימור נכנסת אל תוך המיטה מדיפה ריח של
מרחצאות שווצרים וההבנה במוזיקה קלאסית. שתיהן נזכרות בחדרן
המשותף הקטן ובריבים מטופשים על ספרים שנלקחו ללא רשות והוכתמו
ועל תקליטים שרוטים. ילדות סמי-אוטופית, שהוכרעה בידי גורם
אנושי אחד מצויד בהמון אהבה שתועלה בדרך הלא נכונה, וחגורה.
גיתית לטפה מעדנות את צלקותיה של תימור ולחשה לה:
"הוא שאל אם את רוצה להפג.."
"תמסרי לו שאמרתי להתראות"

סדרת חריקות עדינות בישרו את עצירתן של הרכבות. כנראה שהפעם,
הן לא יאלצו להפגש.
לפעמים מוצאים חמלה גם בספרי מתמטיקה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/10/02 17:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליס צ'יינס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה