נכתב עם מיכל שורצברג
חלק מהבדיחות לא מעודכנות, אבל לא חסרות חלופות של ימינו.

סצינה 1:
עשן מפוזר ברחבי הבמה. נשמעים קולות שיעול.
הדודה והדוד של דורותי עומדים ליד שולחן עליו עומדים כלים
משונים וחסרי משמעות.
ליד הכלים עומד שלט: "כלים חסרי תכלית".
הדוד והדודה לבושים בגדים קרועים פניהם מפוחמים וזהו
(בינתיים).
הדודה מנקה את עצמה עם מברשת כלשהי ומתחילה לצרוח על הדוד.
הדודה: "אמרתי לך לא לעשות ניסויים גרעיניים בתוך הבית!!!"
הדוד: "זה לא היה ניסוי גרעיני, כמעט אין בכלל נשורת!!! רוב
הסיכוי שבכלל לא יהיו מוטציות בסביבה! מתקרב אל קצה הבמה.
הדוד לוחש אל הקהל: "אולי רק אצל אמא שלה אבל זה בכל מקרה לא
יהיה כזה שינוי משמעותי"
הדודה: "אז עכשיו אתה יורד על אמא שלי!"
הדוד: "זו לא ירידה אלו העובדות!"
הדודה: "זהו! אין ארוחת ערב"
הדוד: "אל תעשי טובות!"
דורותי נכנסת בדילוגים עליזה שמחה ומאושרת ובידה סלסלה מקש עם
מטפחת אדומה, הדוד והדודה משתתקים וקופאים על המקום.
זרקור מכוון אל דורותי.
דורותי: "אני ילדה קטנה עליזה שמחה ומאושרת החיה חיים שלווים
בכפר ושמי דורותי."
הזרקור נעלם האור נדלק והדוד והדודה מסתכלים אחד על השני
       (צועקת) מה לעזאזל קורה פה ?
הדוד והדודה מסתכלים אל דורותי.
הדודים: "שלום דורותי אחייניתנו הקטנה השמחה והמאושרת."
דורותי: "חזרתי מפגישה של גרינפיס"
הדוד: (בהתלהבות) "עזרתם להציל את צרצר החולות הנדיר כחול החזה
ולבן הכנף מהכחדה טוטאלית?"
דורותי: (חסרת רגש) "לא, סתם הלכנו לאכול פיצה"
הדודה: "את יודעת מה הדוד שלך עשה?"
הדוד: "לא עשיתי כלום!"
הדודה: "אל תעבוד עליי אני יודעת על הטיטאניום הגנוב שאתה
מחביא מתחת למיטה!"
הדוד: "קיבלתי את זה בתור העובד המצטיין של החודש!"
הדודה: "אבל אתה עובד בסופר!"
הדוד: "זה היה במבצע!"
הדודה: "שקרן!"
הדודה לוקחת אחד מהחפצים שעל השולחן וזורקת על הדוד.
הדוד בתגובה זורק עליה משהו אחר.
הדוד והדודה מתחילים להטיח אחד בשני את החפצים שעל השולחן.
דורותי רואה זאת ומתחבאת מתחת לשולחן.
פיצוץ עז נשמע והבמה מתמלאת בעשן, הבמה מוחשכת.

סצינה 2:
הבמה מלאה בפרחים ציוץ ציפורים דשא וקצה הדרך הצהובה. במרכז
הבמה בחלק האחורי קרשים מסודרים וליד כל מני קרשים מפוזרים
קטנים יותר. מתחת לקרשים המסודרים נעליים מכוערות כמה שיותר
ומאוד מאוד לא אופנתיות. הסל מונח בצד.
דורותי דוחפת את הקרשים ויוצאת מאחוריהם ולוקחת את הסלסלה.
דורותי: "איפה אני? מה זה המקום הזה?"
נשמע רק ציוץ ציפורים. דורותי מתעטשת.
דורותי מוציאה מהסלסלה שלה את טוטו המחשב הניידי שלה וכותבת
בקול.
דורותי: "טוטו היקר, אני חושבת שאנחנו כבר לא בקנזס. כל המקום
המוזר הזה מלא ציוץ ציפורים מעצבן פרחים צבעוניים מדי שגורמים
לי לאלרגיה (עיטוש) ולא נראה לי שיש פה אפילו חיה אחת בסכנת
הכחדה שאני אוכל לנסות להציל."
לפתע מופיעה המכשפה הצפונית.
גלינדה: "שלום"
דורותי: "רגע, רגע תני לי רק לעשות save "
דורותי לוחצת על משהו בטוטו סוגרת אותו ומכניסה אותו לסלסלה
שלה ונעמדת.
גלינדה: "שלום דורותי את נמצאת בארץ עוץ"
גלינדה מנשקת את דורותי בצפוניות על שתי לחייה.
דורותי: "איך את יודעת את השם שלי?"
גלינדה מוציאה ארנק ונותנת אותו לדורותי.
גלינדה: "ראיתי בתעודת זהות שלך."
דורותי מסתכלת בארנק שלה.
דורותי: "חסר לי פה 10 דולר"
דורותי מסתכלת על המכשפה בחשדנות וגלינדה ממהרת לשנות נושא.
גלינדה: "תראי מה עשית! הבית שלך נפל על המכשפה מהמזרח!"
דורותי: "היא הייתה בסכנת הכחדה?"
גלינדה בשמחה.
גלינדה: "לא עד שאת הגעת והרסת את כל האזור!"
דורותי: "אוי לא! כמה אני צריכה לשלם?"
גלינדה: "לא חשוב תשאירי את זה לביטוח. את הצלת את כל
המנצ'קינים!"
דורותי: "מה זה מנצ'קינים? הם בסכנת הכחדה?"
גלינדה: "עכשיו כבר לא!"
גלינדה בוחנת את הבעתה המופתעת של דורותי.
גלינדה: "מה את לא יודעת? את כזה כאילו הרגת את המכשפה מהמזרח
והצלת את כל המנצ'קינים! הנה הם באים עכשיו.
מספר מנצ'קינים באים בצהלות שמחה. אחד המנצ'קינים מצביע על
הנעליים (מנצ'קין 1).
(בלחישה לדורותי) אל תשימי לב לבגדים שלהם הייתה להם תקופה
קשה."
מנצ'קין 1: "תראו, תראו איזה יופי המכשפה מתה! יותר היא לא
תכריח אותנו לראות מי החפרפרת!"
מנצ'קין 2 מצביע על הנעליים.
מנצ'קין 2: "הנה הנעליים הקסומות של המכשפה!"
דורותי ניגשת אל הנעליים המכוערות ומנסה לקחת אותן.
גלינדה: "עצרי!"
דורותי: "למה?"
גלינדה: "הנעליים האלה לא אופנתיות! הן so old fashion "
דורותי: "אבל יש להן כוחות קסם"
גלינדה: "קסם שמסם תראי איך הן נראות"
גלינדה מוציאה את הפלאפון הקסום שלה (בצבע ורוד צעקני)
ומתקשרת.
גלינדה: "ציון יקירי, מה נשמע? יש לי פה מקרה חרום אופנתי אני
זקוקה בדחיפות ל12 זוגות נעליים אני חושבת שאנחנו הולכים לאבד
אותה"
מגיע מישהו גורר ארגז שכתוב עליו "נעליי ציון בע"מ".
גלינדה: "ציון יקירי!"
גלינדה מנשקת אותו בצפוניות.
גלינדה: "תודה שהגעת מהר מצבה קשה הייתה מאמין שהיא רצתה לקחת
את הנעליים האלו (מצביע על נעלי המכשפה). קח מפה מהר את המפגע
התברואתי הזה."
ציון: "אין שום בעיה. הכל בשבילך גלינדה"
ציון מוחא כפיים פעמיים ומיד מופיע מישהו בחליפת אב"כ כסופה.
ציון: "נא לא להסתכל ישירות בנעליים"
בעזרת מלקחיים הוא לוקח את הנעליים ומכניס אותם לשקית אטומה.
ציון: "הסכנה חלפה. צ'או גלינדה"
ציון והאיש בחליפה עוזבים.
גלינדה מחטטת בארגז ומוציאה זוג נעליים אופנתיות.
גלינדה: "הנה זה הרבה יותר טוב. זוג נעליים אופנתיות
ואלגנטיות. תמדדי אותן דורותי."
דורותי מודדת את הנעליים ובינתיים נכנס מנצ'קין משוגע לחלוטין
ומנער את אחד המנצ'קינים.
המשוגע: "אתה החפרפרת! תענה לי!"
המשוגע רץ אל דורותי ותופס אותה בגרון ומתחיל לחנוק אותה.
המשוגע: "את החפרפרת! אני יודע שאת החפרפרת! תעני לי!"
דורותי משמיעה קולות חנק. שני מנצ'קינים בבגדים לבנים באים
בריצה תופסים את המשוגע משחררים את דורותי וגוררים אותו נאבק
מחוץ לבמה.
המשוגע: "אני עוד אמצא את החפרפרת!"
מנצ'קין 1 פונה לדורותי.
מנצ'קין 1: "מקרה עצוב, יותר מדי החפרפרת."
דורותי מסיימת ללבוש את הנעליים ופונה לגלינדה.
דורותי: "איך אני אמורה לחזור הביתה?"
גלינדה: "יש רק אדם אחד שיכול לעזור לך, לכי לפגוש את הקוסם
מארץ עוץ הוא הסמכות העליונה לכל ענייני הקסם בממלכה. אבל הדרך
אליו מסוכנת מאוד"
דורותי: "איך אני מגיעה אליו?"
גלינדה: "לכי בדרך האבנים הצהובות, וכדי שתהיה לך חברה אני
אהפוך את המחשב הנייד שלך לכלב אמיתי."
גלינדה והמנצ'קינים מראים לדורותי את דרך האבנים הצהובות והיא
מתחילה ללכת והבמה מוחשכת.

סצינה 3:
האור חוזר לבמה דרך האבנים הצהובות פרוסה לאורך הבמה בצד
האחורי. במרכז הבמה נמצאת במה קטנה ומולה יושבים מספר עורבים
על כסאות על הבמה עומד הדחליל.
הדחליל: "שניצל אחד משקה את הגינה שלו אז השכן שלו שואל אותו:
שניצל, אתה משקה או מאכל?"
נשמע צליל תופים ומצילה של סוף בדיחה עורב אחד קם ועוזב.
הדחליל: "עורב בא הביתה רואה את אישתו מתה על הרצפה וחוטף
שוק"
לפתע נכנס איש המסרים החינוכיים וכולם קופאים במקום ומסתכלים
עליו.
איש המסרים החינוכיים: "שלום אני אחראי על מסרים חינוכיים
שמועברים בהצגה זו."
מוריד את המסך של המקרן ועליו מופיעה תמונה של עורב אוכל נבלה.
מוציא מקל ומצביע בעזרתו. ומתחיל לדבר בקול איטי וברור שמיועד
למטומטמים.
"לבורים מביניכם שלא יודעים עורבים אוכלים נבלות!"
אחד העורבים: "אהההההה, עכשיו הבנתי, בדיחה גרועה." העורב קם
ועוזב.
איש המסרים עוזב.
בזמן שהדחליל מספר את הבדיחה דורותי נכנסת מתיישבת על כיסא
פנוי ומלטפת את טוטו.
הדחליל: "במשפחה אחת היו אבא עורב אמא עורב ילד עורב וכלב
עורב."
נשמע שוב קול התופים והמצילה העורבים הנותרים בורחים הדחליל
במבט מדוכא אוסף את הכיסאות.
דורותי: "בוא טוטו, נלך. אין פה שום דבר לאכול."
הדחליל: "למה את הולכת הפסקתי עם הבדיחות?"
דורותי: "אני ממהרת דרך אגב תדע לך שזה לא בסדר איך שאתה מתעלל
בעורבים המסכנים ואם היה לי זמן הייתי..."
הדחליל (נכנס לדבריה): "אבל זו העבודה שלי אני מגרש עורבים
בעזרת בדיחות קרש."
דורותי: "אז אתה מספר בדיחות גרועות בכוונה?"
הדחליל: "לא אין לי מוח ואני לא מסוגל להמציא בדיחות טובות."
דורותי: "אני הולכת לקוסם מארץ עוץ. ביי."
הדחליל: "מה הקוסם מארץ עוץ את לא מפחדת?"
דורותי: "אני חייבת לחזור הביתה לקנזס לתבוע את הירושה שלי."
הדחליל: "אני יכול לבוא איתך לבקש מוח מהקוסם?"
דורותי: "כן אבל בתנאי שתבטיח לא להתעלל יותר בעורבים."
הדחליל: "מבטיח."
דורותי והדחליל ממשיכים ללכת והסצנה מסתיימת.

סצינה 4:
ברקע עצים ודרך האבנים הצהובות מפותלת.
דורותי: "אז אתה אוהב אש, מה?"
הדחליל: "כן אני פירומן ואני מתגאה בזה."
איש המסרים הלא חינוכיים נכנס ודורותי והדחליל נעצרים ומסתכלים
עליו.
האיש: "אני אחראי על המסרים הלא חינוכיים בהצגה. פירומן הוא
אדם או דחליל הנמשך לאש באופן קיצוני שימו לב להדגמה הבאה נא
לא לנסות את זה בבית."
הוא מדליק נר ומתחיל למשוך את הדחליל שבוהה בו מהופנט. אז הוא
מכבה את הנר.
הדחליל (בצעקות): "למה לעזאזל עשית את זה! ככה מכבים אש!"
הדחליל תופס את הנר ומתחיל למחוץ אותו ולנער אותו והאיש בורח.

הדחליל: "תבער! תבער! בבקשה תבער!"
הדחליל מחבק את הנר.
הדחליל (בקול עצוב): "זה כל כך טרגי איך הוא יכל פשוט לכבות
אותך"
נשמעות צעקות.
הצועק: "תחזיר את זה! גנב! גנב! תפסו אותו!"
צועק אחר: "קילו עגבניות ב-3 שקל"
הצועק המקורי: "סתום כבר זו השורה שלי אתה גונב את ההצגה."
איש הפח נכנס בריצה בחגורה שלו יש גרזן הוא מחביא מברשת שיניים
ומחליד באמצע הבמה.
איש הפח: "עזרו לי, עזרו לי, החלדתי, הוא מגיע תחביאו אותי!"
דורותי: "מה נעשה מה נעשה?"
הדחליל מרים מהרצפה שני ענפים ושם כל אחד ביד אחרת של איש הפח.
הצועק נכנס ופונה לדורותי.
הצועק: "ראיתם פה במקרה איש עשוי מפח?"
דורותי: "לא, למה?"
הצועק: "הוא גנב לי את מברשת השיניים. מה זה?"
דורותי: "אתה לא רואה? זה עץ."
הצועק: "זה עץ?"
הדחליל: "בטח!"
הצועק: "הוא לא נראה כמו עץ."
הדחליל: "בטח שזה עץ תראה אפילו הכלב נמשך אליו."
טוטו הכלב מתקרב לעץ וזורק עליו בקבוק מים מינרלים.
איש הפח צועק איה.
הצועק: "מה זה אמור להיות?"
הדחליל: "הוא מטיל את מימיו."
הצועק: "טוב, אם תראו אותו תודיעו לי."
דורותי: "טוב."
הצועק יוצא.
איש הפח: "תעזרו לי. החלדתי."
הדחליל (לדורותי): "איך מרפאים חלדת?"
דורותי: "אין לי שום מושג."
איש הפח: "תשתמשו בשמן ותשמנו אותי."
הדחליל: "איפה משיגים שמן?"
דורותי: "אין לי שמן אבל יש לי את החומר הזה שגנבתי מהמעבדה של
דוד שלי נראה איך הוא יעזור."
דורותי מוציאה בקבוק ולוקחת את המשפך שעל ראשו של איש הפח
ומתחילה לשמן אותו.
איש הפח מצליח לזוז.
איש הפח: "תודה שעזרתם לי."
דורותי: "על לא דבר. באמת גנבת לו את מברשת השיניים?"
איש הפח: "לא."
הדחליל: "מה יש לך מאחורי הגב?"
איש הפח (בהתחמקות): "כלום. תראו זו צפור."
הדחליל ודורותי לא מסתובבים.
"לא זה מטוס. לא זה סופרמן, באטמן, ספיידרמן, נו תסתובבו
כבר!"
הדחליל ודורותי מסתובבים ואיש הפח זורק את מברשת השיניים מהבמה
החוצה.
הם מסתובבים חזרה.
איש הפח: "חבל החמצתם אותם."
דורותי (בחשדנות): "למה יש לך גרזן?"
איש הפח: " התחביב שלי הוא חטיבת עצים."
איש הפח מצביע על כל העצים מסביב.
דורותי: "למה אתה חוטב את העצים מה הם עשו לך? תאר לך היית עץ?
(פונה אל הדחליל) בוא נלך מפה אני רוצה לדבר עם הקוסם ולחזור
הביתה כבר."
דורותי מושכת את הדחליל ויוצאת מהבמה.
איש הפח: "מה אתם הולכים לקוסם מארץ עוץ?"
הדחליל: "כן."
איש הפח: "אפשר לבוא אתכם?"
הדחליל: "למה אתה רוצה לראות את הקוסם."
איש הפח: "אני צריך לב וגם משקיע לסטארטאפ החדש שלי. "
דורותי נכנסת חזרה בריצה.
דורותי (בכעס לדחליל): "נו, למה אתה לא בא?"
הדחליל: "הוא רוצה להצטרף אלינו במסע אל הקוסם."
דורותי: "שכח מזה הוא יכרות את כל העצים בדרך."
הדחליל (לאיש הפח): "אתה מבטיח לא לכרות יותר עצים?"
איש הפח: "לא זה כתוב בתסריט."
דורותי: "מה זאת אומרת! יש כריתת עצים בתסריט! אני לא מוכנה
לזה!"
התסריטאי נכנס בריצה.
תסריטאי: "מה הבעיה? זוזו כבר אתם מעכבים את כל ההצגה!"
דורותי: "יש כריתת עצים בתסריט?"
התסריטאי: "כן זה כתוב בתסריט אין ברירה, אם לא תעברו ביער איך
תפגשו את האריה?"
דורותי: "לא איכפת לי. מצדי שטוטו יהפוך לאריה אני לא מוכנה
להמשיך אלא אם כן יצאו כל העצים מהתסריט!"
התסריטאי מראה לדורותי את התסריט ונותן לה עט והיא מתחילה
למחוק כל מני קטעים.
תוך כדי: "אני לא מוכנה לזה" "זה פוגע בציבור שלם של עצים."
התסריטאי (צועק): "לפנות את העצים!"
נכנסים לבמה שני סבלים ומוציאים את כל תפאורת העצים.
התסריטאי (צועק): "גלינדה, בואי הנה!"
גלינדה נכנסת.
גלינדה: "מה הבעיה?"
התסריטאי: "שחקנים! אין ברירה תהפכי את הכלב הזה לאריה."
גלינדה מרימה את שרביטה הכלב קם מוריד את התחפושת והופך
לאריה.
התסריטאי (לדורותי) : "מרוצה?"
דורותי: "כן."
התסריטאי וגלינדה יוצאים מהבמה מצד אחד והשאר נשארים.
האריה: "שלום, אני האריה."
דורותי: "דה!"
הדחליל: "באמת, נראה אותך שואג."
האריה: "שכח מזה! אחרי איך שהתנהגתם כלפי! נתתם לי להיגרר על
הריצפה! התייחסתם אליי כמו כלב!"
הדחליל: "באמת היית כלב!"
האריה: "אל תיהיה קטנוני."
דורותי: "אז אתה מצטרף אלינו?"
האריה: "כמה זה יעלה לי."
איש הפח: "שום דבר ותוכל לבקש מה שתרצה מהקוסם."
האריה: "שווה! אני רוצה לבקש אומץ ספר תשבצים וצ'ק פתוח."
דורותי: "למה אומץ?"
האריה: "זה כתוב בתסריט."
איש הפח: "למה צ'ק פתוח."
האריה: "למה אתה חושב?"
הדחליל: "למה ספר תשבצים?"
האריה: "כדי שאוכל לטרוף אתכם (שאגה). אופס... סיפור לא נכון.
סתם כי משעמם לי."
דורותי: "בוא נזוז."
כולם ממשיכים בדרך האבנים הצהובות.

סצינה 5:
כולם הולכים בדרך נכנסים לבמה מצד ימין במרכז הבמה עומד מחסום
עליו כתוב: under constraction . עוד שלט בהמשך אומר: נא סעו
או לכו בדרכים חלופיות דרך האבנים הכחולות ודרך האבנים האדמות
פתוחות לתנועה. לכל ההולכים אל הקוסם הדרך תיפתח מחר. #
הדחליל ניגש לשלט וקורא אותו בקול רם.
איש הפח: "נראה שאנחנו תקועים פה עד מחר."
דורותי: "בוא נלך לישון."
הדחליל: "לא רוצים לישון רוצים להשתגע! בואו נעשה מסיבה."
פתאום מהבהבים האורות הבמה מתמלאת בעשן נשמע צחוק מרושע ומשב
רוח ופתאום נשמע קול התרסקות וקולות שיעול בעוד העשן מתפזר.
המכשפה נכנסת משתעלת ואחריה מישהו בתחפושת צעקה גם הוא משתעל.
המכשפה מחזיקה מטאטא שבור.
המכשפה: "לעזאזל שוב הלכו הברקסים!"
דורותי: "זה לא יפה לקלל."
הדחליל: "כוס אומוק, סתמי את הפה."
המכשפה: "את לא תגידי לי מה לעשות! את יודעת מי אני!"
דורותי: "אין לי שום מושג."
המכשפה: "אז זה עדיין לא פוטר אותך."
איש הפח: "מה את מכירה את הארי פוטר?"
המכשפה: "הלוואי, אבל אל תסטו מהנושא אני המכשפה הרעה של
המערב. את (מצביעה על דורותי) הרגת את אחותי ואני אגרום לך
לשלם."
דורותי: "אבל מכשפת הצפון אמרה שהביטוח ישלם."
המכשפה: "יש דברים שהביטוח לא משלם עליהם."
האריה: "כמו מה?"
איש הפח: "נזק בזדון."
הדחליל: "ההפסד בארוויזיון."
איש הפח: " רכוש שנמצא והוחזר לבעליו."
הדחליל: "ההפסד בארוויזיון."
איש הפח: "גניבה ומעילה ע"י דייר משנה של המבוטח או ע"י אחד
מבני ביתם של דייר משנה כזה או עובד משק ביתו של דייר או דייר
משנה כזה."
הדחליל: "ההפסד בארוויזיון."
ניקו: "את רואה יש דברים שהביטוח לא משלם עליהם."
דורותי: "מי אתה לעזאזל."
האריה: "לא יפה לקלל."
דורותי: "סתום את הפה מי שאל אותך בכלל."
המכשפה: "זה העוזר שלי ניקו! ודרך אגב לא יכולתי שלא להבחין
בנעלים היפות שלך."
דורותי: "חבל שאני לא יכולה להגיד אותו דבר."
המכשפה: "כמה את רוצה בשבילן."
דורותי: "כמה את מוכנה לשלם לי?"
המכשפה: "כמה הציעו לך כבר?"
לפתע נשמע צלצול פלאפון עז מהקהל. כל השחקנים מסתכלים לקהל אל
השורה הראשונה בכעס. ניקו יורד מהבמה ופונה למישהו שיושב בשורה
הראשונה. הפלאפון בינתיים מפסיק לצלצל.
ניקו: "בוא איתי בבקשה."
ניקו מוביל את בעל הפלאפון אל מאחורי הקלעים ולפתע נשמעות
צעקות עזות קולות של מקדחה, פטיש ושאר כלי עבודה. לאחר זמן מה
הקולות נפסקים וניקו יוצא לבמה וחוכך ידיו בסיפוק.
ניקו: "איפה היינו?"
דורותי: "אני לא מוכנה למכור לך את הנעליים."
המכשפה: "אה כן, אז אני אקח אותן בכח."
האריה: "אם תנסי לקחת את הנעליים אני אתנפל עלייך ואקרע אותך
לגזרים."
המכשפה: "אני לא מפחדת ממך יש לי כוחות עצומים."
איש הפח: "אם תתקרבי אני אתקע בך את הגרזן שלי."
המכשפה: "אין לך סיכוי אני אחסל אותך בקלות."
הדחליל: "אני לא אתן לך לראות את העונה החדשה של חברים."
המכשפה: "לא!!!!!!!!!!!!!!
ניצחתם הפעם אבל אני עוד אחזור ואקח ממך את הנעליים."
המכשפה מתחילה לצחוק צחוק רשע ובאמצע מתחילה להשתעל מאוד
ולהחנק. ניקו טופח על גבה והם יוצאים מהבמה כשהוא תומך בה והיא
מחזיקה את המטאטא השבור.
כל שאר הדמויות הולכות לישון.

סצינה 6:
סוף דרך האבנים הצהובות. בסוף הדרך יש דלת גדולה ירוקה עם אשנב
סגו ר. חבל משתלשל מהתקרה. האריה ניגש לדלת ומושך בחבל. נשמע
פעמון ענק.
השוער (צועק): "כבר תרמנו!"
דורותי (לאריה): "נסה שוב."
האריה מנסה שוב. השוער(איש זקן מאוד) פותח את האשנב ומוציא את
הראש החוצה.
השוער: "ההורים לא בבית."
דורותי: "באנו לראות את הקוסם מארץ עוץ."
השוער: "אם תענו נכונה על שלוש שאלות תוכלו להיכנס."
הבמה מוחשכת בינתיים מציבים כסא אחד מוגבה לשוער וכסא לדורותי
. השוער יוצא החוצה ומתיישב על הכסא הגבוה דורותי מתיישבת על
הכסא האחר וחבריה עומדים בצד בחושך. נשמעת מנגינת מיליונר
והבמה מוארת שוב. זרקור על מרכז הבמה והמשתתפים.
השוער: "(לקהל) נמצאת איתנו היום דורותי המגיעה אלינו היישר
מקנזס הרחוקה. היא אוהבת חיות פעילה בגרינפיס והסרט האהוב עליה
הוא לשחרר את ווילי 1,2 ו-3 . (פונה לדורותי) אם תעני נכונה על
כל שלוש השאלות תוכלי להיכנס לעיר הברקת הירוקה ולפגוש את
הקוסם.
והשאלה הראשונה היא: מה המספר של 144? א. 1 ב. 44 ג. 441 ד.
144 .
דורותי: "מממ.... זו שאלה קשה. אני רוצה את עזרת הקהל."
השוער (פונה לקהל): "לחצו על הלחצנים המופיעים בקדמת הכסא כדי
לענות על התשובה שלדעתכם נכונה. לחצו עכשיו."
ברקע הדחליל איש הפח האריה וניקו שהופיע משום מקום מציגים
עמודות. לכל אחד יש עליו אות אחרת. ניקו הוא הכי גבוה ועומד על
קצות אצבעותיו הוא עמודה ד.
השוער: "קיבלנו את התוצאות. הרוב נוטה לתשובה ד."
דורותי: "בסדר. אני בוחרת בתשובה ד."
השוער:  "תשובה נכונה! רק עוד שתי שאלות. והשאלה הבאה היא: מתי
משודר חמש עם גדי סוקניק? א. ארבע ורבע. ב. חמש. ג. תשע וחצי.
ד. שלוש ועשרים ושתיים דקות ושתי שניות."
דורותי: "אני רוצה חבר טלפוני."
השוער: "מי החבר הטלפוני שלך?"
דורותי: "הדחליל."
השוער: "אנחנו מתקשרים אליו."
הדחליל: "אני פה! (עומד ליד השוער ומנפנף בידיו)."
השוער: "אנחנו מתקשרים. טו..... טו..... "
הדחליל: "אבל אני פה!"
השוער: "טו... טו..."
הדחליל: "הלו?"
השוער: "שלום הדחליל כאן מדברים מהתוכנית מי רוצה להיכנס בשער.
אתה בוודאי מופתע מהשיחה הפתאומית אבל דורותי פה והיא זקוקה
לעזרתך כדי לענות על השאלה. בבקשה דורותי יש לכם 30 שניות."
דורותי: "השאלה שלי היא מתי משודר חמש עם גדי סוקניק? א. ארבע
ורבע. ב. חמש. ג. תשע וחצי. ד. שלוש ועשרים ושתיים דקות ושתי
שניות."
הדחליל: "נראה לי שזה ד. אבל הם תמיד מנסים להטעות אז הייתי
הולך עם ב. "
דורותי: "תודה. אני אלך עם ב."
השוער: "את בטוחה?"
דורותי: "כן."
השוער: "זה סופי?"
דורותי: "כן."
השוער: "בטוח שזה סופי? סופי שזה בטוח?"
דורותי: "כן!!!!!"
השוער: "יש לנו מתמודדת בלתי החלטית."
דורותי: "אני בוחרת ב!!!!! בטוח, סופי, נו כבר!"
השוער: "תשובה נכונה נשארה לך רק שאלה אחת והיא: כמה זמן נמשכה
מלחמת ששת הימים. א. חמישה ימים. ב. שלושה ימים. ג. שישה ימים.
ד. שבועיים."
דורותי: "אפשר 50,50?"
השוער: "אין 50,50 יש רק 75,25."
דורותי: "מה זה?"
השוער: "מצמצמים שלוש תשובות לא נכונות ונשארת תשובה אחת
בלבד."
דורותי: "בסדר אני אקח את זה."
השוער: "יפה מאוד. נשארת עם תשובה אחת תשובה ג. ששה ימים."
דורותי: "אני לא בטוחה... יש עוד גלגל הצלה?"
השוער: "לא אבל את יכולה לקחת גוש בטון."
דורותי: "מה זה גוש בטון?"
השוער: "כמו שגלגל הצלה מציל אותך גוש בטון מטביע אותך. המחשב
מוסיף לך אוטומטית עוד תשובה אחת."
דורותי: "מה זה שווה לי?"
השוער: "את מקבלת די. וי. די. מתנה אם את עונה נכון על
השאלה."
דורותי: "בסדר תן לי גוש בטון."
השוער: "בסדר. עכשיו יש לך שתי תשובות. תשובה ג. ששה ימים
ותשובה נוספת 100 שנה."
דורותי: "בסדר אני אהמר על תשובה ג."
השוער: "את בטוחה?"
דורותי: "לא עברנו את זה כבר? כן, כן, אני בטוחה יאללה
תמשיך."
השוער: "אמרה וצדקה! את זוכה בכניסה לעיר הברקת המקסימה בדי.
וי. די ובפגישה עם הקוסם מארץ עוץ! תודה שהשתתפת בשעשועון
שלנו."
הדלת נפתחת ודורותי וחבריה נכנסים לעיר הברקת. ברקע יש מוזיקת
ניצחון.

סצינה 7:
דורותי וחבריה נכנסים לתוך חדר שסביבותיו ירוקות. בצד יש וילון
הגובל באחורי הקלעים.
דורותי: "הקוסם מארץ עוץ? אתה פה?"
הדחליל: "יוהו, הקוסם?"
הקוסם (קול לא נראה): "שלו נעליכם מעל רגליכם."
האריה: "למה?"
איש הפח: "אולי המקום הזה קדוש?"
הקוסם: "לא הרגע עשיתי רצפות. ומה אתם עושים פה איך אתם מעיזים
להפריע לי?"
דורותי: "השומר הכניס אותנו."
הקוסם: "מי אתם ומה רצונכם?"
האריה (מוציא רשימה ארוכה): "אני רוצה אומץ, ספר תשבצים, צ'ק
פתוח, מכונית עם גג נפתח, בית גדול, ג'קוזי..."
הקוסם (קוטע את האריה): "רגע, רגע, רגע, כל אחד יכול לבקש רק
בקשה אחת."
האריה: "טוב אז אני רוצה אומץ."
דורותי: "אני רוצה לחזור הביתה לקנזס."
איש הפח: "אני רוצה לב."
הקוסם: "אין לך לב?"
איש הפח: "לא."
הקוסם: "איך זה יכול להיות?"
איש הפח: "כשנולדתי היה לי אח תאום סיאמי. נאלצו להפריד אותנו
בניתוח והוא קיבל את הלב. הוא הפך לצייר מצליח ואני אחרי הצבא
ניסיתי להקים סטארטאפ."
הקוסם: "באמת באיזה חטיבה היית?"
איש הפח: "חטיבת עצים."
הדחליל: "רגע מה איתי?"
הקוסם: "מה אתה רוצה?"
הדחליל: "אני רוצה מוח."
הקוסם: "טוב, אבל קודם כל אתם צריכים לעשות בשבילי משהו."
האריה: "מה אנחנו צריכים לעשות?"
הקוסם: "אתם צריכים להביא לי את הקופסא הסגולה מארמונה של
המכשפה הרעה מהמערב."
דורותי: "טוב אנחנו יוצאים לדרך."
דורותי וחבריה יוצאים מהבמה.

סצינה 8:
במרכז הבמה יש מדורה בוערת בעליצות ומסביבה יושבים דורותי
וחבריה.
הדחליל: "אז איך נמצא את המכשפה?"
איש הפח: "נחפש."
הדחליל: "ואם לא נמצא?"
איש הפח: "נחפש יותר טוב."
האריה: "ואם עדיין לא נמצא אותה?"
דורותי: "יש לי רעיון. המכשפה נקראת המכשפה של המערב אז היא
בטח במערב."
הדחליל: "וואי, את ממש חכמה."
דורותי: "אני יודעת, קיבלתי יותר ממאה בפסיכומטרי."
האריה: "משעמם לי, ואני עדיין לא עייף. איך נעביר את הזמן."
הדחליל: "רק שניה."
הדחליל מוציא שעון גדול מאוד מאוד מאוד ומזיז את המחוגים שעה
קדימה.
הדחליל: "הנה עברה שעה."
דורותי: "אני עדיין לא עייפה."
האריה: "אולי מישהו יספר סיפור."
איש הפח: "אני מוכן לספר את סיפור ילדותי. כשהייתי קטן..."
ברקע מתחילה להתנגן מוזיקה איטית.
איש הפח: (אל מאחורי הקלעים) "שקט כבר! (המוזיקה נפסקת) אתם לא
רואים שאני מנסה לספר סיפור! כשהייתי קטן..."
ברקע שוב מתחילה להתנגן המוזיקה. דורותי קמה הולכת אל מאחורי
הקלעים נשמעים קולות הרס ושבירה והמוזיקה נפסקת. דורותי חוזרת
ומתיישבת.
דורותי: "איפה היית?"
איש הפח: "כשהייתי קטן  חייתי עם אבי הטרקטור ועם סבי המפוחית.
אני ואחי הופרדנו לאחר הלידה והוא הלך לחיות עם אימי. ורק לאחר
כמה שנים הצלחנו למצוא זה את זה במפתיע. הוא סיפר לי על הגורל
הנורא שפקד את אימנו (הפסקה דרמטית)."
האריה: "מה קרה לה?"
איש הפח: "מיחזרו אותה."
כל שאר הדמויות קוראות בהפתעה: "הא"
איש הפח: "מאז לא ראינו אותה שנית. איננו יודעים מה עלה בגורלה
היא יכולה להיות כל דבר מעגלת סופר ועד מחדד קטן. מפחית קולה
ועד סיכת ביטחון. בעקבות טראומה זו אני מתנגד למיחזור ולפחי
זבל עשויים מפח."
האריה: "אני כבר עייף. בוא נלך לישון."
הדחליל: "אני ואיש הפח נשמור אנחנו בכל מקרה לא יכולים
לישון."
דורותי והאריה הולכים לישון. האור מעומם מאוד ויש זרקור על
פינה צדדית בה עומדת המכשפה ומולה מערכת חשמלית מסובכת עם המון
כפתורים.
המכשפה: "אני רואה שמתקרבים אליי אורחים. מזל שקניתי את מערכת
האיתור הלווינית הזאת בערוץ הקניות זה היה דיל מצוין."
לפתע ברקע נשמעת פרסומת לערוץ הקניות. המכשפה לוחצת על כל מני
כפתורים.
המכשפה: "הנה איתרתי אותם. הא אלו דורותי וחבריה הקוסם בטח שלח
אותם. אבל אני לא יכולה לתפוס את דורותי בגלל הנעליים המעצבנות
האלו. אני אתפוס אחד מחבריה ואשתמש בו כדי לעצור אותה.
ניקו!!!!!! תגיע הנה!!!!!! (צעקות!!!)."
דורותי מתעוררת עוד זרקור מכוון אליה.
דורותי (בצעקות אל המכשפה): "תהי בשקט! אנשים ישנים פה!"
המכשפה: "סליחה אני אנמיך את הקול."
דורותי חוזרת לישון וזרקורה נכבה. ניקו נכנס לבמה.
ניקו: "צרחת?"
המכשפה: "תהיה בשקט! אנשים ישנים פה (מצביעה על דורותי וחבריה)
אתה לא רואה?"  
ניקו: "סליחה לא התכוונתי."
המכשפה: "תכוון את הוידיאו להקלטה. אנחנו יוצאים למשימה ואנחנו
לא יכולים להפסיד חברים."
ניקו והמכשפה יוצאים מהבמה.
האור חוזר. איש הפח והדחליל שומרים. הדחליל הולך אל קדמת
הבמה.
הדחליל: "הקטע הבא צונזר מאחר והיה אלים במיוחד וכולל אותי
נלחם בגבורה ומנצח לבדי את המכשפה ואת עוזרה המרושע."
איש הפח נעמד פונה לדחליל ולוחש לו משהו.
הדחליל: "מה?! אתה צוחק?! אני לא מוכן לזה נפשית!"
איש הפח (לקהל): "בעקבות שוחד שניתן ע"י הבמאי ללשכה לצנזורה
ולהנהלת ביה"ס הסצינה הבאה תתקיים."
איש הפח והדחליל חוזרים לשמור על המחנה.
איש הפח: "אני הולך לשרותים."
הדחליל: "בהצלחה."
איש הפח קם ויוצא מהבמה. נשמע קול רשרוש מוזר.
הדחליל: "מי שם? זה אתה איש הפח?"
מאחוריו מופיעים ניקו והמכשפה בשקט. הם תופשים אותו שמים לו שק
על הראש וגוררים אותו מהבמה. הבמה מוארת שוב. איש הפח ניגש
לדורותי ומנער אותה.
איש הפח: "קומו קומו מהר הדחליל נחטף!"
האריה: "מה נעשה?"
דורותי: "המכשפה בטח לקחה אותו. נלך לטירה נכנס דרך הכניסה
הסודית מימין נעלה במדרגות החדר השלישי משמאל שם נמצא את
הדחליל מאחורי סורגים. נציל אותו ונהרוג את המכשפה."
איש הפח: "וואו."
האריה: "איך את יודעת את כל זה?"
דורותי: "זוכר שבהתחלה הצצתי בתסריט והורדתי קטעים?"
האריה: "זו לא רמאות?"
דורותי: "בשביל כמה שמשלמים לי למי איכפת. בוא נזוז."
כולם יוצאים מהבמה.

סצינה 9:
הבית של המכשפה מלא באביזרים שונים כמו קדרה וכו'. בצד הדחליל
כלוא מאחורי סורג ברזל בתוך כלוב קטן. המכשפה מערבבת משהו
בקדרה.
הדחליל: "זינזאנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
המכשפה: "שתוק! כבר חצי שעה אתה צועק זינזאנה!"
דורותי וחבריה נכנסים מהדלת בצד.
המכשפה: "איך נכנסתם הנה?"
דורותי: "מה זה חשוב תני לי את הדחליל"
האריה (לוחש לדורותי): "הקופסא, הקופסא."
דורותי: "לא משנה הדחליל תני את הקופסא."
המכשפה: "איזה קופסא?"
דורותי: "רק שניה."
כולם הולכים לצד ומסתודדים ואז חוזרים למקומותיהם.
דורותי: "הקופסא הסגולה."
המכשפה: "תשכחי מזה תצטרכי להילחם בשבילה."
האריה: "אני מוכן."
האריה מנסה לזרוק על המכשפה שום. זה לא עובד.
המכשפה מתחילה לצחוק.
המכשפה: "אין לכם שום סיכוי נגדי."
האריה: "שמעתי שזה עובד על ערפדים אז חשבתי לנסות."
איש הפח: "אולי תנסה משהו מכסף."
האריה: "רעיון טוב."
האריה לוקח גליל של נייר כסף מהשולחן ומנסה לזרוק על המכשפה.
גם זה לא עובד והמכשפה עדיין צוחקת.
הדחליל: "תנסו מים קדושים. אולי היא תימס."
האריה: "אין לנו מים קדושים."
איש הפח: "טוב אז ננסה מים רגילים, מה יש לנו להפסיד."
דורותי: "אבל אין מים בכנרת."
האריה מנסה לזרוק על המכשפה מים. המכשפה נרטבת והמסך מתמלא
עשן.
המכשפה: "ניקו תפסיק לעשות ברביקיו! אתה ממלא את כל המקום
בעשן!"
ניקו בא בריצה עם שיפוד.
המכשפה: "מה אתם חושבים לכם. אני מכשפה גדולה. אתם באמת חושבים
שמים יהרגו אותי?"
דורותי: "נמאס לי!"
דורותי מוציאה רובה אוטומטי מהסלסילה שלה ומרססת את המכשפה.
המכשפה נופלת לאחור ומתה. כשהיא נופלת היא מרימה פרח לבן ושמה
אותו על החזה באופן עומד. דורותי נושפת על קנה האקדח.
ניקו: "יש! סוף סוף השתחררתי מהכישוף שהמכשפה הרעה הטילה
עליי!"
הדחליל: "שחררו אותי!"
האריה: "איפה המפתח?"
הדחליל: "על השולחן."
איש הפח מרים את המפתח, הולך לכלוב, מתכוון לפתוח אותו ולפתע
עוצר מרים את המפתח ומתבונן בו בתדהמה.
איש הפח: "אמא!"
הדחליל: "מרקו!"
איש הפח: "לא אתה! זו אמא שלי! סוף סוף מצאתי למה מיחזרו
אותה!"
ניקו שכל אותו זמן עמד ליד השולחן בגבו אל איש הפח מסתובב.
ניקו: "זו אמא שלך?"
איש הפח: "כן מיחזרו אותה שהייתי קטן ומאז לא ראיתי אותה
יותר."
ניקו: "אני מבין. גם את אמא שלי מיחזרו מזמן."
ניקו מסתכל על המפתח.
ניקו: "היי! זו אמא שלי!"
איש הפח: "זו אמא שלך?"
ניקו: "זה אומר שאתה... אתה... "
ניקו מוריד את המסכה.
איש הפח: "אחי האובד!"
הם רצים אחד לשני כמו במרקו ומתחבקים.
הדחליל: "לא נעים לי לקטוע את האיחוד המחודש אבל נא לשחרר את
האיש מקש."
דורותי משחררת את הדחליל.
ניקו: "בזהירות על אמא."
האריה: "איפה הקופסא הסגולה?"
ניקו: "שם."
האריה לוקח את הקופסא הסגולה.
דורותי: "יופי, בוא נזוז."

סצינה 10:
כולם נכנסים אל החדר של הקוסם. דורותי מחזיקה את הקופסא בידה.
האריה: "טוב שתפסנו את המונית הזאת אחרת היה לוקח לנו שנה
להגיע."
הקוסם (ברקע): "הבאתם לי את הקופסא?"
דורותי: "כן, הנה היא."
ילד קטן יוצא מאחורי המסך ורץ לעברה.
הילד: "יש!"
הילד חוטף את הקופסא פותח אותה ומוציא מתוכה...
הילד: "יש! פיקאצ'ו מכת ברק!"
האריה: "מי אתה?"
הילד: "אופס..."
דורותי: "זה הקוסם! הוא מתחזה!"
הדחליל: "שקט! את מגלה לנו הכל! אנחנו לא קראנו את התסריט
כמוך!"
דורותי: "אני תורמת למהלך העלילה."
הילד: "אני לא מתחזה אני באמת קוסם."
האריה: "אז אתה יכול לתת לנו את מה שביקשנו?"
הילד: "לא רוצה."
הדחליל: "אנחנו ניקח לך את הפיקאצ'ו..."
הילד: "לא!!! בסדר, בסדר אני אתן לכם מה שאתם רוצים. מי
ראשון?"
האריה: "אני."
הילד: "בסדר. עודד, ספר לו במה הוא זוכה."
קריין (ברקע): "אריה, אתה זוכה בחבילת תכשירים יוקרתית לטיפוח
פרווה מתנת חברת רעמה בע"מ. אתה צריך ממש אומץ כדי להסתובב עם
תסרוקת כזו תכשירי רעמה יהפכו את שערך לגאוות היער."
האריה: "יש!"
דורותי: "מה, אתה לא רוצה אומץ?"
האריה: "למי איכפת!"
הילד: "מי עכשיו?"
איש הפח: "אני!"
הקריין: "אתה זוכה ב-20 תבניות אפיה לעוגיות מתוקות בצורת לב
הנאפות באהבה. בנוסף אתה זוכה ב-25 מיליון דולר שיושקעו בסטארט
אפ החדש שלך מתנת חשבונו הפרטי של הקוסם."
איש הפח: "יש!"
הדחליל: "עכשיו תורי! עכשיו תורי!"
הקריין: "לא נשאר שום דבר במלאי."
הדחליל: "מה לא נשאר! זה לא פייר."
הילד: "יש לי רעיון. עכשיו שהשגתי את מטרת חיי (מרים את
הפיקאצ'ו) אני מסתלק מפה. אתה יכול להחליף את מקומי בתור השליט
של עיר הברקת ונקווה שתשלוט בחכמה."
הדחליל: "זו לא חופשה בקריביים אבל שיהיה."
דורותי: "מה איתי? איך אני חוזרת הביתה."
הילד: "זו לא בעיה אני עוזב בכדור הפורח שלי אני יכול להקפיץ
אותך."
דורותי: "יופי."
הילד: "אני הולך להכין את הכדור פורח שלי."
הקוסם יוצא מהבמה.
דורותי: "שלום לך. אני מקווה שתשלוט בחכמה." מחבקת את הדחליל.
הדחליל: "שלום דורותי."
דורותי: "להתראות איש הפח, אני אתגעגע אלייך." מחבקת את איש
הפח.
איש הפח: "גם אני אתגעגע אלייך."
דורותי: "שלום אריה." דורותי מחבקת את האריה.
האריה: "שלום אמ... איך אמרת שקוראים לך?"
הקוסם (מחוץ לבמה): "בואי כבר דורותי, אני יכול לחכות פה כל
היום."
דורותי: "שלום לכולכם."
דורותי יוצאת מהבמה.
הקוסם (ברקע): "תיכנסי בזהירות. אל תגעי בשום דבר."
דורותי (ברקע): "מה החבל הזה עושה?"
הקוסם: "לא אל תמשכי את...."
נשמע פיצוץ ודורותי נזרקת אל הבמה וקמה.
דורותי (מסתכלת למעלה): "לא! תעצור את הכדור הזה! אני באה!"
דורותי רצה אל מחוץ לבמה.

סצינה 11:
כולם עומדים במרכז הבמה דורותי בוכה והדחליל מנסה להרגיע
אותה.
דורותי: "איך אני אחזור הביתה עכשיו?"
הדחליל: "יהיה בסדר."
דורותי: "כלום לא יהיה בסדר."
פתאום גלינדה נכנסת.
האריה: "מה את עושה פה?"
גלינדה: "באתי לעזור."
איש הפח: "איך את יכולה לעזור?"
גלינדה: "דורותי, את זוכרת את הנעליים שלקחת מהמכשפה?"
דורותי: "כן. מה איתן?"
גלינדה: "אלו נעליים קסומות."
דורותי: "הן יוכלו להחזיר אותי הביתה?"
גלינדה: "כן. כל מה שאת צריכה לעשות זה להקיש בעקבים שלוש
פעמים ולהגיד: אין מקום כמו הבית."
הדחליל: "כמה נדוש."
דורותי: "אין מקום כמו הבית (מקישה בעקבים) אין מקום כמו הבית
(מקישה בעקבים) אין מקום כמו הבית (מקישה בעקבים)".
כלום לא קורה.
דורותי: "נו...."
הדחליל: "תנסי באנגלית."
דורותי: "THERE IS NO PLACE LIKE HOME (ומקישה בעקבים."
דורותי חוזרת 3 פעמים.
איש הפח: "נסי בצרפתית."
האריה: "נסי באיטלקית."
גלינדה: "נסי בבולגרית."
הדחליל: "נסי בסווהילית."
דורותי(צועקת): "די! נמאס לי! הנעליים האלו לא עובדות."
דורותי מסירה את הנעליים.
דורותי: "אני יודעת למה הן לא עובדות. זה בגללך (מצביעה על
גלינדה)."
גלינדה: "מה אני עשיתי."
דורותי: "את גרמת לי להחליף את הנעליים של המכשפה בנעליים
אופנתיות."
גלינדה: "אבל לא יכולתי להרשות לך להסתובב עם המפגע האופנתי
הזה."
דורותי זורקת על גלינדה את הנעליים. וגלינדה מתחמקת.
ניקו (לדורותי): "לא נורא, אולי תישארי."
דורותי: "למה לי להישאר?"
ניקו: "כי אני אוהב אותך."
מאחור משתנה הרקע והופך לרקע לבן עם סמל של ויוה. ברקע מתנגנת
מוזיקה של ויוה.
דורותי: "גם אני אוהבת אותך."
גלינדה: "איך אתה יכול לבגוד בי ככה."
ניקו: "אבל אני אוהב אותה."
גלינדה: "איך אתה יכול לעשות לי את זה?"
דורותי: "הוא בטח לא יודע שבגדת בו עם ציון מנעלי ציון."
הדחליל, איש הפח והאריה שעומדים בצד קוראים בתדהמה.
ניקו: "זו האמת?"
גלינדה: "זה היה משהו חד פעמי לארבע חמש פעמים."
ניקו: "אני עוזב אותך גלינדה. אני אוהב את דורותי."
גלינדה: "אתה לא תעז לעזוב אותי!"
ניקו (לדורותי): "בואי ניכנס לחיפושית שלי ונברח להתחתן."
גלינדה: "מה! יש לך חיפושית!"
המסך של הויוה עולה חזרה.
ניקו: "כן!"
גלינדה: "אני לא מאמינה שהסתובבתי עם מישהו שיש לו חיפושית!
אני עוזבת אותך ניקו."
ניקו: "אבל אני הרגע עזבתי אותך."
גלינדה: "פרטים, פרטים."
גלינדה יוצאת מהבמה.
ניקו: "תינשאי לי?"
דורותי: "כן."
דורותי וניקו מתנשקים. והבמה מוחשכת.