הגעתי לכאן בדיוק כמותכם, ואני אעזוב באותה הדרך.
מלאת שאלות שלא זכו לתשובות, מלאת חוויות שלא חוויתי, מלאת
זכרונות שייעלמו ביעף בפתח ההרפתקה החדשה שידונו אותי לעבור.
המוני פרצופים, המוני אישיות, המוני גוונים של אותו רקיע, אותו
ייעוד, אותה מטרה, לומר כי כאן היינו, ומכאן נשכח ביום מן
הימים. אולי אני לא אזכה להיות מנקה, אולי במקום זאת אתקע כאן
כעורכת דין מצליחה, אולי אצטרך לטעות טעות גורלית ולחיות
בקרבכם המרחמים, או אולי אסתכל עליכם מלמעלה, אבל אני אהייה,
אני אהייה כאן בדיוק כמותכם, אותו תוכן, בשר ודם, אותם תכונות,
תחביבים, רגשות, אותם מילים.
אהייה שווה פחות, או יותר רק בגלל, בגלל שאתם תגרמו לי להיות
כזאת.
אתם תעמידו אותי לדוכן, בדיוק כמו שאני אעמיד אתכם. אני גם
זכיתי לגדול, לראות ולחוות. זכיתי לאור ירח ושמש, כי אלה
מגיעים לי לא פחות מלכם. ועכשיו אני כאן במבט לאחור, בדיוק
כמוך מר גבינה צהובה, וכמוך גברת חליפה מגונדרת, כולנו כאן
בחשבון נפש, בהסתכלות מעמיקה, בפסיכולוג פנימי, לא משנה מה היה
ולא היה לכל אחד מאיתנו, כולנו אותו הדבר, עכשיו אתם רואים את
זה, וחבל... מאוחר מדיי. אולי בסיבוב החוזר יהיה אחרת, אולי
אני אהיה מר גבינה צהובה והוא יהיה גברת חליפה מגונדרת, ואז
אני אגרום שוב אחריו לאותו גלגל של טעויות, ואעמוד כאן בנעליו,
ואסדר חשבונות. וכמוני וכמוך נעוף לסיבוב נוסף של חלומות.