עיני האיילה החומות של תמי
מתמלאות ניצוצות כל יום שני,
כשסבתא מביאה לה שקית דברים טובים.
תמי ילדה חכמה,
היא יודעת שסבתא מנסה לקנות אותה
עם כל השוקולדים והסוכריות על מקל.
אבל זה לא מפריע לה.

כי לסבתא יש ריח חמוץ מתוק תמיד,
שמדגדג קצת באף.
כמו בושם ישן.
לפעמים כשתמי מסתכלת על סבתא
היא מתרכזת בעור הפנים שלה.
יש לסבתא קפלים מתחת לעיניים
וגם במצח.
כאילו היא הייתה בד שצריך לגהץ.

תמי אוהבת לפעמים לפתוח את תיק העור הלבן של סבתא,
סתם בשביל למצוא בו מסטיקים ישנים
או אודם, או שרשרת פנינים.

מדי פעם, כשהיה נעים בחוץ
סבתא ותמי היו יושבות על הנדנדה בגינה
וממציאות סיפורים.
פעם הן המציאו אפילו סיפור בהמשכים
על קיפוד ונמלה שהתאהבו.

בחופשים תמי הייתה ישנה אצל סבתא.
הן היו הולכות לבריכה ולסרטים,
ובערב סבתא הייתה מכינה לתמי לחם מטוגן,
רק שהן קראו לו "חתול במגפיים".

בערב אחד בפסח
תמי התהפכה והתהפכה במיטתה בחדר האורחים.
לא מצליחה להרדם.
אחרי שהיא הפכה כמה פעמים את הכרית וזה לא עזר
היא החליטה לשאול את סבתא מה לעשות.
בטח היא תכין לה חלב חם עם דבש והן ימציאו סיפורים.

תמי הסיטה מעליה את השמיכה העבה, הורידה רגל ואז עוד אחת.
כמו שחיין שבודק את המים, תמי נגעה עם קצות האצבעות ברצפה
וגילתה שחששה מוצדק. הרצפה קרה מאוד.
כשהחלב עם הדבש במחשבותיה, תמי החליטה לעבור על המכשול
ולהגיע לסבתא.
היא הניחה את כל רגלה על הרצפה,
עברה לה צמרמורת בכל הגוף.

תמי חוצה את הבית בריצה, לכיוון חדרה של סבתא
שבסוף המסדרון.
בחושך הסלון תמי מזהה דמות מפחידה.
"טיפשה, את יודעת שזה רק מעיל תלוי" היא לוחשת לעצמה.
הרצפה קרה לה מאוד
ופרצופים מפחידים מתחילים לצאת מכל הפינות החשוכות בבית
והמסדרון לא נגמר.

ותמי רצה ורצה
ונדמה לה לרגע שהחדר של סבתא מתרחק ממנה.
והאור שיוצא מחריץ הדלת של חדרה נראה כל כך מבטיח.
שם אין פרצופים מפחידים, והרצפה בטח נעימה.

מתנשמת מבהלה ומאמץ, תמי מגיעה לפתח דלתה של סבתא.
היא רוצה לפתוח מהר את הדלת ולרוץ אל סבתא ולספר לה הכל.
ידה של תמי נשלחת אל הידית, אבל פתאום היא שומעת איזה רעש
חרישי וקטן
מבתוך החדר. היא לא מזהה.
תמי מצמידה אוזנה לדלת, ואז מאשרת לעצמה את חשדה.
סבתא בוכה.
תמי חשבה שסבתא בטח חלמה חלום רע וראתה פרצופים מפחידים
בחושך.
היא תנחם את סבתא ותכין לה חלב חם עם דבש.

תמי הכניסה פניה הקטנות בחריץ הדלת
כדי לאמת את השערותיה.
היא טעתה.

סבתא עמדה, קירחת, מול המראה ודמעות זלגו במסלול שהתוו לו
הקפלים בעורה.
היא עמדה קירחת מול המראה ובכתה.
תמי לא הבינה מה קרה לשיער של סבתא,
ואיך יכול להיות שגם סבתות בוכות.
תמי רצתה להגיד לה שהכל יהיה בסדר, אבל לא היה לה נעים.
עיני האיילה של תמי סרקו את החדר
וגילו את שיערה של סבתא,
מונח על בובת ראש מקלקר, שעל שולחן האיפור.

פתאום היה קשה לתמי לנשום.
היא רצה לחדר הילדים,
ובדרכה נזכרה תמי
ששמעה את אמא מדברת עם סבתא פעם
על מחלה... טיפולים...
תמי לא רצתה לחשוב על כל זה.
היא כיסתה את עצמה עד האוזניים בשמיכה הכבדה
ושפשפה לעצמה את כפות הרגליים,
שיתחממו.