אורי בן ה-7 אף פעם לא האמין באלוהים. אבא שלו הכה את אימו עד
זוב דם. הוא תמיד אמר לה שהוא אוהב אותה. והוא שתק. אימו מתה
מסרטן ביום הולדתו ה-9. הוא האשים את עצמו. כאשר אימו מתה,
אביו הוציא את תיכסולו על אחותו. הוא אנס אותה לילה אחר לילה.
והוא שתק. אחותו ברחה עם אופנוען שגם התעלל בה. אורי שוב האשים
את עצמו. אחותו נרצחה ע"י אהובה בדקירות סכין כשהיה בן 12.
לאחר שאחותו עזבה, נשאר לבד עם אביו. החבולות על גופו לא
הפריעו לו, הפריעה לו השתיקה. אבל הוא שתק. בבית הספר הוא תמיד
היה ילד סגור. לא היו לו חברים, הוא בקושי דיבר. הוא התרגל
לשתיקה. הוא שנא את השתיקה. הוא שנא את עצמו.
כשהגיע לבית-חולים בגיל 14 לאחר שהתעלף, הוא שתק.
כשפתח את ראשו מזכוכית שבורה, באמת שבטעות, הוא שתק.
וכשהרופאים שאלו אותו בגיל 16 מנין הוא קיבל כוויה מברזל לוהט,
הוא שתק.
אורי ברח מהבית כשהיה בן 16 וחצי. הוא חי ברחוב. בקושי אכל,
בקושי דיבר. הוא התרגל לשתיקה. הוא גם התרגל לסמים. הוא שנא את
הסמים, אך כמו השתיקה- לא יכל לחיות בלעדיהם. בגיל 20 אורי פגש
בחורה. הוא פגש אהבה. אז הוא הרביץ לה. הם עברו לגור ביחד,
וכשהיא ביקשה ממנו לעשות כלים, זה התחיל. הוא היה מתוסכל. אבל
לא כמו אבא שלו. הוא הבטיח לאלוהים שהוא בחיים לא יהיה כמו אבא
שלו. אורי אף פעם לא האמין באלוהים.
הוא הרביץ לה יום אחרי יום. והיא שתקה. הוא התרגל לשתיקה שלה.
הוא אהב אותה. הוא אהב להיות זה שעושה את הרעש לשם שינוי.
לאורי היה התקף תוך כדי שהרביץ לאהובתו. הם נסעו לבית חולים.
הרופאים מצאו כמויות של סמים בקיבה שלו. אהובתו התפללה כל יום
לאלוהים שאורי יצא מזה בסדר. אורי אף פעם לא האמין באלוהים. אך
אהובתו, המשיכה להתפלל בבית הקברות לנשמתו האבודה.
ואורי, שתק.