יום הולדת 18. מסיבה גדולה על החוף; על האש והרבה אלכוהול. אני
עומד עם חברה שלי, שאני מאוד אוהב, כשהיא מגיע. אורחת מיוחדת
שדאגתי להזמין כבר ממזמן. רציתי לראות אותה, בטח בפעם האחרונה
בחיים שלי. הבחורה שהייתי מאוהב בה לפני שנתיים. מי זוכר בכלל
מה היה לפני שנתיים. אני לא זוכר הרבה. אבל אני זוכר אותה.
פתאום אני מוצא את עצמי יושב איתה קצת רחוק מכל השאר. חברה שלי
מדברת עם חברים שלי, אני יושב בצד איתה. אנחנו יושבים על מין
כזאת מדרגה שיש בקשתות ומדברים. אז אני אומר לה שזה מזכיר לי
את איך שאיינו יושבים פעם על המדרגות מחוץ למועדון שנפגשנו בו.
אני מספר לה על הפעם הראשונה שראיתי עד כמה היא יפה. אני זוכר
את זה בברור למרות שאני בטוח שהיא לא ממש, אם בכלל. אני מספר
לה איך הלכנו ללוות את הבחור שהיא היתה מאוהבת בו שהיה גם קצת
חבר שלי למונית ובדרך חזרה  היא שמה עלי יד. רק באותו רגע
ראיתי שהיא הבחורה הכי יפה שאי פעם יצא לעיניים שלי לראות. אני
מזכיר לה איך הוא לא הגיע ליום הולדת שלה כמה שבועות אחרי זה
ועל המתננה שאני הבאתי לה. סתם שירים רשומים על נייר. אני מספר
לה בפעם הראשונה כמה הייתי מאוהב בה. והיא מסתכלת עלי ומחייכת
את החיוך המדהים שלה. אני מציעה שנלך לים ואז אנחנו קמים
והולכים.

אנחנו עומדים מול הים, יש קצת רוח נעימה. אז אני אומר לה
"שחור,תראי כמה זה שחור. המים שחורים והאופק שחור". אני מספר
לה שהחלק האהוב עלי בסרט ראיון עם ערפד זה שהוא אומר שכשהוא
הגיע לפריז הוא ציפה לראות את המים כחולים. אבל בגלל שהוא חי
רק בלילה המים היו שחורים."תראי איזה מים שחורים יש לנו כאן"
אני מצביע. "זה הסוף של כולנו, שחור. שחור."