כמה שאני מנסה הלב חזק יותר
ממשיך להאחז ומסרב לוותר
להרפות מכל מה שפעם היה
לנפץ את הבועה של האושר והאשליה

אני מודעת לחולשות
שלי ושלך
מהעבר צצות לי תמונות
שלי ושלך
בפנים שלל צלקות
בי , אולי בך
הייתי רוצה רק לכמה דקות
להיות שוב איתך

הגיע תומו של שלב ההדחקה
ממתינה לסיומה הסופי של המועקה
ליום הראשון , אותו יום יחיד
בו לא אתעצב כשממני תלך , כמו תמיד

אולי אם ידעתי
מה אתה מרגיש
כשאתה רואה אותי
מה אתה מרגיש?
לדעתי פשוט כלום
ואותי זה מתיש
אולי כדאי שתדע
שבחיי אתה ה-איש.


אבל יום יבוא וזה יגמר. כי כלום לא יצא מזה ואני סתם מלאה
ברחמים עצמיים.