לפעמים ידעת שהיא רוצה אותך רק כי משעמם לה.
"אני אוהבת אותך עכשיו כי אתה נוח לי. אני לא רוצה להיות לבד,
ואין לי כבר זמן או כוח להשקיע. אתה זמין לי."
"אבל את כן אוהבת אותי..."
"אני אוהבת אותך עכשיו." היא לא חייכה אליך, היא לא חיבקה
אותך, היא לא עמדה לידך יותר מידי קרוב אף פעם. היא ישבה על
המיטה שלה עם החולצה הגזורה של המושב שלה ותחתונים ורודות
שקנית לה, עם רגליים מכופפות, והורידה מהרגליים עם פינצטה
שערות קטנות שלא ראית כשהשיער הפזור שלה נופל על הירך.
"זה כואב לך." אמרת לה.
"נכון." היא לא הסתכלה עלייך ויישרה את הרגליים. "אז מה".
היא נעמדה, "אני לא מגיעה לקצה." אמרה והמשיכה כשהיא מניחה רגל
אחת על הכיסא.
היא הייתה מרוכזת ברגליים שלה ולא דיברה איתך, וחשבת שעכשיו לך
משעמם, ואם אהבה זה לפי הקריטריונים שלה אז אולי אתה לא אוהב
אותה עכשיו.
"אני רוצה להיות רזה." היא אמרה כשהיא ממשיכה להסתכל על
הרגליים שלה.
"את לא שמנה."
"אני יודעת. אבל אני רוצה להיות רזה ממש. כמו פעם. לא בינונית.
אז רוצה להיות ממש כוסית." חשבת שבשבילך היא ממש כוסית, אבל
ידעת שבשבילך זה לא נחשב לדעתה.
"אז תאכלי פחות." אמרת והיא הרימה את הראש ולכמה רגעים עצרה
והסתכלה עלייך.
"טוב." היא אמרה עדיין מסתכלת עלייך בעיניים גדולות פתוחות ואז
חזרה אל הרגליים שלה. המשכת להסתכל על הראש שלה, כשעכשיו רק
השיער היה מופנה אלייך, ואז על הידיים והפינצטה, על הרגליים,
על הכיסא. חשבת אם באמת היא תאכל פחות, ואם באמת היא תהיה יותר
רזה ויותר כוסית. חשבת אם זה שהיא כוסית וחכמה זה שווה את זה
שהיא לא נחמדה ושהיא לא אוהבת אותך.
"איזה חבר היית באמת אוהבת?"
"לא יודעת." היא נעמדה והתחילה למרוח קרם גוף על הרגליים שלה.
"אחר."
"אז למה אין לך חבר אחר?" שאלת אותה, והיא סיימה עם הרגליים
שלה ולבשה טרנינג.
"לא יודעת. אולי כי אני לא מספיק רזה."
"אני לא חושב שבגלל זה..." אמרת לה וחשבת שלא תוכל להיות יותר
אם כל פעם היא תשבור אותך עוד קצת.
"אבל זה לא משנה כי יש לי אותך." היא אמרה והתיישבה ישיבה
מזרחית על המיטה שלה.
אתה אוהב אותה. היא יותר אוהבת לנגן בגיטרה, לעשן נרגילה,
לכתוב סיפורים, לשמוע שירים, לדבר, לישון.
"הייתי מעדיף שלא היה לך אותי."
"אני יודעת." היא הורידה את אלבום התמונות הגדול שלה מהמדף,
והתחילה לדפדף כשמידי פעם היא רואה תמונה ומחייכת או צוחקת.
"זה כואב לך." היא אמרה והסתכלה עלייך.
"נכון..." אמרת, עומד שוב בקצה של החדר, מסתכל עליה.
"אז מה." היא השאירה לך את המבט לעוד רגע ואז חזרה אל האלבום
שלה. "גם לי."