אני יושב לי בביתי באשקלון, ועצוב לי, מאוד.
היום מלאו לי 12 ואח שלי, שי ואבא שלי לא נמצאים, הם בצבא. זה
לא מילואים או משהו כזה, אלא שפרצה מלחמה, אתם מבינים, למרות
שנתנו לערבים עוד ועוד, ועוד שטחים, וכבר בקושי היה לנו מקום
לחיות בארץ, הם לא מרוצים, והם החליטו לתקוף.
"בוא אורן, בוא, חייבים ללכת"
"לאן הולכים אמא?"
"אין זמן לשאלות, אחר כך, אני אסביר. פשוט בוא ועכשיו!"
יצאנו במהירות מהבית. הייתי בהלם, הכל קרה כל כך מהר, לא הבנתי
מה קורה. נכנסנו לסירה קטנה עם עוד כל מיני אנשים שאני לא
מכיר, ואחרי 5 דקות כבר שטנו ברחבי הים התיכון.
לא דיברתי עם אף אחד, פשוט ישבתי שם, בהיתי בים, מכונס בעצמי,
מנסה להבין מה קורה וכועס.  אמא דאגה לי מאוד, אבל מה היא
מצפה? לוקחת אותי ככה ביום הולדת שלי, כשאבא ושי בצבא... איך
אני אמור להגיב?
הגענו ליוון, לאחר מה שנראה כמו נצח, אני ואמא נכנסנו לבית
מלון באיזור, אמא אמרה לפקיד בקבלה, באנגלית הרעועה שלה עם
המבטא הישראלי הכבד, שבאנו מישראל, והוא מיד עשה כמה טלפונים,
בבהלה, ותוך שניות הגיע מישהו ולקח אותנו לחדר פנוי שהיה.
אחרי שנכנסנו, הייתי חייב להבין מה קורה...
"אמא מה אנחנו עושים פה? למה אנחנו לא בבית?"
"אורן, מתוק שלי, אני צריכה לספר לך. המלחמה שפרצה, הסתיימה
רע. היינו מוקפים, לערבים היה נשק חדיש, שלא ידענו על קיומו,
הם ניצחו, הם השתלטו על הכל. שי ואבא כבר לא יחזרו, ונותרנו
ללא מדינה..."
רציתי לבכות, להגיד לה שהיא אומרת שטויות, אבל לא יכולתי לעשות
כלום, פשוט ישבתי שם, חסר הבעה. איך יכול להיות? הכל נגמר?
פשוט קמנו והלכנו? השארנו הכל מאחור? לא יכולתי לקבל את זה.
"אני יודעת שקשה להבין את זה, אך זו המציאות, אני מצטערת חומד.
אנחנו צריכים להתחיל מחדש"
אמא ניסתה להראות רגועה, אבל ידעתי שקשה לה, היא מתגעגעת לאבא,
הם ביחד כבר 25 שנה, איך אפשר לא?
היא רצתה לשלוט במצב ובלי דמעות זה יותר קל...
לאחר כמה חודשים, עברנו לקהילה יהודית, אמא מצאה עבודה כמורה
לעברית, ואני הלכתי לבית ספר יהודי.
דווקא אהבתי לגור שם, זה היה כמו חופשה בחו"ל אבל ממש
ארוכה...
שי היה אוהב את המקום. יוצא לי לחשוב עליו המון, לא ידעתי שהוא
כל כך חשוב לי, עד שהוא כבר לא היה...

עברו 5 שנים, אני כבר בן 17, מסיים עוד מעט בית ספר. ובהגיע
היום הולדת שלי, הופיעה הודעה מרעישה:
לכל תושבי ישראל בעבר, ולכל יהודי יוון.
נכון שמדינתנו נכבשה, ושטחנו הטריטורי אינו עוד. אך נמצא פתרון
חלופי!
ישראל הפכה למדינה וירטואלית, כל המעוניין להיות אזרח, מוזמן
להצטרף, בתנאי שהוא אכן יהודי והוא מעל גיל 17. כתובת המדינה:
www.israel.gov
כולם היו בהלם, זו מתיחה? עובדים עלינו? תחבולה של הניאו-
נאצים?
אבל לא, זו הייתה האמת, כך התברר בחדשות של 8:00.
הממשלה שנותרה מישראל, החליטה שחייבים לעשות הכל כדי להחזיר את
ישראל, ומאחר ואת השטח לא ניתן להחזיר, זה היה הפתרון היחיד.
בתחילה לא התייחסו לכך ברצינות, הרי מי חשב, או שמע, על מדינה
באינטרנט?!
אך אט אט, אנשים נכנסו, וגילו עולם ומלואו!
היה שם הכל, לימדו באינטרנט, היה צוות מורים שלימד כיתות
שלמות, ובכל כיתה יכלו ללמוד ביחד ילדים מהודו ומניו-יורק.
ה"ממשלה" (מפעילי האתר) סידרו לאזרחים עבודה במקום מגוריהם.
היו הסברים ותמונות של מקומות בישראל הישנה, הסברים על מנהגי
היהדות, וכל דבר אחר שהתקשר לדת (כולל מתכונים לגפילטע-פיש.)
בנוסף, היו אתרים להכרת יהודים ברחבי העולם וחידוש קשרים
שנותקו לאחר המלחמה. ה"ממשלה" הייתה מסייעת לאנשים להיפגש.
ומעבר לכל זה, נפתח ערוץ מיוחד המשדר תוכניות ואת חדשות המדינה
בעברית. המדינה הוירטואלית נקראה "ישרא-ויר" וחוץ מטריטוריה,
מדינת ישראל התקיימה ואף התעלתה על מה שהייתה.
אני הייתי האזרח ה-310,538 בישרא-ויר. כל כך רציתי להיות
ישראלי שוב, כי יווני לא הייתי זה בטוח, ועכשיו סוף סוף אני
שייך למקום שאני אוהב.
אה, כן, היה עוד שינוי קטן. כשחשבו על הדגל שיסמל את ישרא-ויר,
הערבים התנגדו לדגל שלנו, כי הוא שייך למדינה שכבר לא קיימת,
והאו"ם לחץ עלינו לחשוב על משהו אחר. אז לאחר מחשבות רבות,
הוחלט כך, הפסים הכחולים יעלמו, והרקע יהפוך לצהוב. המגן דוד
יהיה שחור, וכדי שלא יהיו טעויות נכתב באמצע juda.
אבל למרות שינויים אלה, ישרא-ויר ידועה בכך שהיא בשלום עם כל
העמים.