הכל מתנפץ.
החלום, הכלים היקרים של סבתא,
אפילו חלון אחד קטן בשירותים.
אולי זה באמת הזמן לגמור עם זה.
"איזה חלום בראש שלך?"
אבא אומר.
"אז חלמתי פעם, על מקום מושלם,
חיים מושלמים.
אני לא חולמת יותר בלילות."
ושוב נשמעות צעקות.
בסך הכל בת אחת עשרה,
כבר יודעת איך לברוח.
איך להפסיק את הכל.
חושבת על זה כבר ימים שלמים,
הכל כבר מתוכנן.
הכל שקט.
ירייה.
דממה שוררת בבית.
האקדח של אבא ולידו, ילדה.
ילדה, בסך הכל בת אחת עשרה,
וכבר ידעה איך לברוח.
ושוב נשמעות צעקות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.