כבר זמן רב אני אפופה בחשכה, מלאה בחששות ופחדים, מאשימה את
עצמי ומלאה רגשות חרטה. כך ניתן למצוא אותי יושבת לי לבד
בחושך.
יש הרגשה כאילו רק אתמול הכל היה יותר טוב, הייתי מאושרת
ומוקפת אור, מעולם לא העלתי בדעתי שכל זה עלול להיפסק יום אחד.
להעצר בפתאומוית ובהחלטיות.
יום אחד, סתם יום שלא נראה מבשר רעות בהשוואה לשאר הימים, החבר
שלי קם ועזב אותי. החברה הקודמת שלו חזרה לצמיתות מהולנד,
ופתאום הסתבר שפשוט לא היה בינינו הניצוץ שהוא מחפש, אין
בינינו אש.. (שישרף אמן)
בהתחלה לא התרגשתי, המשכתי בחיים כרגיל, עד שלפתע גיליתי
שלמעשה הוא האדם שהיה אחראי על האור בחיי.
מאותו יום אני יושבת באפלה כאשר עלטה גמורה מתעקשת להשאר
בקרבתי, התחלתי לאבד תקווה, האמנתי שאין לי סיכוי לראות שוב את
האור, העולם פנה נגדי והוא הצליח להביס אותי לתמיד. אך המשכתי
להחזיק מעמד, אומרים שהזמן מרפא הכל וזה נתן לי תקווה להמשיך.
ככל שהזמן עבר הרגשתי יותר חסרת אונים, נהפכתי עיוורת כשפן
אבוד במחילה.
בסופו של דבר החלטתי שלשבת בחיבוק ידיים לא יעזור, אני חייבת
לעשות משהו כדי לשפר את הרגשתי. חשבתי לנסות לפנות למשפחה או
לידידים, לשפוך בפניהם את צרותי, אבל אינני מאמינה שביכולתם
היה לעזור לי ולו במעט, ואפילו אם כן, לא רציתי לההיפך לנטל,
יש להם בעיות משלהם ולא צריך להטיל עליהם גם את שלי. הדבר
האחרון שרציתי באותו זמן הוא שיתחילו לרחם עלי, לכן החלטתי
לחפש עזרה אצל אדם זר לחלוטין, מישהו שאני לא אפגוש אחרי זה
אפילו ברחוב.
לא האמנתי שאדם כזה יצליח להוציא אותי מהבור שחפרתי, אבל
הרגשתי שאין לי ברירה. פתחתי עיתון, ואמרתי לעצמי שאין סיכוי
שאני אמצא את מבוקשי, אם הייתי יודעת שאמצא, אולי לא הייתי
מחפשת, אבל שם בפינה נידחת בעיתון הופיעה המודעה שחיפשתי, עם
קריקטורה של אדם תמיר מראה.
אני יודעת מה אתם חושבים עלי, אבל אני באמת לא כזו, אני בת
למשפחה טובה שנפלה למשבר! אני בטוחה שהמשפחה הייתה מוציאה אותי
מהתסבוכת הרבה יותר בקלות אם רק הייתי פונה אליהם, אבל לא
פניתי...
צלצלתי למספר הרשום במודעה והזמנתי את האדם הזר לחלוטין לבוא
אלי הביתה. כשהוא הגיע היה ברור שהציור במודעה עשה לו עוול!
הוא היה אדם גבוה עם עיניים כחולות כמו השמיים, עיניים כמו שיש
רק לסופר-מן המקורי (הסרט לא הסדרה). לסופרמן ולגיא פינס. שערו
הבלונדיני היה שופע, הוא היה צעיר בעל גוף חסון ובריא. הרגשתי
שהוא נדלק עלי. לפתע, לפני שהייתי מוכנה לאמירה כה מתחייבת,
שמעתי אותו אומר את שלושת המילים שבסתר ליבי כל כך קיוותי
לשמוע, עניתי לו שאני מרגישה בדיוק כמוהו. (גם החבר שלי לשעבר
היה אומר זאת לפעמים, אבל בלי להתכוון לזה, והיה ישר ניגש
לענייניו האחרים.) הוא התחיל לבצע את מלאכתו באופן מיומן, הוא
היה בעל ניסיון רב ופעל היטב, האמנתי שהוא נהנה לא פחות ממני.
הוא השיב לפני את הזריחה, בזכותו חזר האור לחיי.
קיוותי שמה שהרגשתי היה אמיתי, אך הבנתי שאכלתי אותה כמו חמור
כשהוא דרש את התשלום. אחרי כל החשכה שכלאה אותי, שהאמנתי שהיא
עלולה להיות בלתי הפיכה, כמעט התעלפתי כשהוא אמר את שלושת
המילים הקדושות: "צריך להחליף נורה", לא האמנתי שהמחיר שאשלם
יהיה כה יקר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.