בוגי הוא אדם על רמה, בעל שאיפות גבוהות, חלומות נשגבים, נהייה
לחלקים המתוקים כדבש הקיימים בחיים. האמת היא, הכל זה בעיקר
אשליות.  את בוגי פגשתי ברחוב ליד איזה פארק חשוך באמצע הלילה,
הוא הושיט ידו לנדבה, ואני באקט שלא הכרתי על עצמי מלפני,
תחבתי ידי לכיס, הוצאתי מטבע של עשרה שקלים והנחתי בכף ידו.
לא חיכיתי לתגובה כלשהי, רק המשכתי ללכת כאילו כלום לא קרה.
כעבור שבוע בערך, הלכתי לעזריאלי עם ידידה שלי להסתובב, סתם
באנו לבהות בכל מיניי דברים ולאכול משהו.  הגענו לאזור המזון
המהיר, הלכנו לאיטנו לכיוון דוכן הבורגר קינג, ולפתע הבחנתי
במשהו מזווית עיניי, נעצרתי, ולא האמנתי למראה עיניי.  לפניי
ישב הוא ולא אחר, בוגי, נוגס לו בהמבורגר עסיסי לוגם לו מהקולה
המרעננת, ונהנה מחטיפות קלות מהצ'יפס שמונח לפניו.  הרגשתי
מחולל, איך אדם כמוהו יושב פה, אוכל ג'אנקפוד בלי בושה, ככה
סתם בזולה שלו, בעוד הוא אמור לחפש משהו לארוחת צוהריים, משהו
כמו עכברושים או אפילו מקקים, ולא פרות עשויות על האש בתוך
לחמנייה דשנה באמצע עזריאלי.  החלטתי לגשת ולברר את העניין,
תכננתי לתקוף אותו בשאלות של פרספקטיבה מסויימת על החיים, מטרה
להמשך, אולי על עברו, ואיך הוא הגיע למצב הזה או משהו כזה.
לבסוף נעמדתי לידו וחיכיתי, לאחר מספר שניות בוגי הרים מבטו
לכיווני לשנייה בדיוק, ומיד החזיר את תאבונו למרכז העניינים.
'איך אתה מסוגל לאכול פה, בזמן שאתה מקבץ נדבות ברחוב?', שאלתי
אותו ללא הקדמה, תקפתי היישר ללא שהות.  הוא חדל מללעוס לבסוף,
בלע מה שהיה לו בפה, כמעט נחנק לרגע, שתה שלוק מהקולה והתבונן
בי בעניים זוהרות שכאלה, רוויות בחכמה.  "אתה חושב שאתה יודע
מה אתה רוצה מהחיים, חושב שאתה צועד בדרך המיועדת לך, דרך
החלומות.  מסתובב בכל מקום, יודע הכל בכל, פוגש אנשים, ומספר
להם על פילוסופיות ודרך החיים שלך, וכולם מהנהנים בהסכמה
איוולת, בעודך מרוצה מעצמך, כה מצליח ונאור, חושב את עצמך
למשהו משהו, והם כאלו מסכנים לעומתך.  אז תן לי לנפץ לך את
החלומות לרסיסי אשליות, אתה חי בסרט, לא עושה מה שאתה באמת
רוצה, רק משחק מסביב בלי לטעום.  לעומתך, אני עושה מה אני רוצה
באמת, אוכל כל יום המבורגר עסיסי עם צ'יפס וקולה בצד, שובע
ומחייך עד סוף ימיי חיי".  אני מהנהן בטיפשות איוולת ואומר
לעצמי, מסכן, איזה אשליות.