[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיגלית צימבר
/
פגישה עיוורת

השעה חמש נראתה על השעון התלוי במשרדה, חיוך עלה על פניה, הנה
הגיעה השעה ללכת לבית ולהתארגן לערב מיוחד במינו. הדמיונות
שנדדו בראשה נסכו ריגוש בגופה.
כבר שבוע שלם עבר מאז שדיברה עם דן בטלפון, והחליטו ביניהם
שהגיע הזמן להפגש, ולראות סוף כל סוף במי מדובר במו עיניהם.
הוא שיתף איתה הכל דיבר על עבודתו ועל אהבותיו הישנים על
הגורים של כלבתו האהובה. ועליה.. וכמה שהיא חשובה ואהובה
עבורו.

הוא מילא את כל מחשבותיה ורגשותיה, היא למדה לפי קולו מתי הוא
ביום טוב, מתי לא.
היא אספה משולחנה את הפלאפון, את ארנקה וסידרה את הניירת, שמחר
לא יהיה לה בלגן. לאחר כמה דקות כבר היתה בדרך למדרגות
המובילות לחניון מתחת לביין, הרגשתה הייתה כל כך שמחה שהיא לא
שמה לב אבל היא חייכה עד לבית, והרגישה את עצמה חשובה, כי לפני
כמה דקות הוא התקשר לשאול לשלומה, ואיך היא מרגישה בנוגע
לפגישה המיוחלת. כששמעה את קולו גופה נמס מהתרגשות לבאות, והיא
ביקשה ממנו להיות עדין ומתחשב, כי זו פעם ראשונה שהיא נפגשת
פגישה עיוורת. הוא הבטיח לה שהיא לא תתאכזב ושהוא יתנהג אלייה
כמו מלכה. בנסיעה לביתה תיכננה מה תעשה בשעות הספורות שנותרו
לה- היא תמלא את האמבט ותדליק את הנרות ותיצוק מעט מן השמן
אמבט שיתן לה הרגשה מיוחדת, הרי לא כל יום נפגשים על עיוור.

היא נכנסה לבית זרקה את המפתחות בקערה שעל המדף ליד הדלת
וניגשה להתפשט, לאחר שסיימה הלכה למקלחת למלא את האמבט ולהדליק
את הנרות, ועכשיו יש להמתין שהאמבט יתמלא, ניגשה לבר
הקטן שבפינת הסלון ומזגה לה שרי מהול בסודה. היא לגמה לאיטה
ונתנה למשקה להחליק בגרונה ולחמם את כל גופה בגלים שעולים לה
מלמטה עד לראשה. היא היתה זקוקה לזה, כל היום היא היתה מתוחה
לגבי הפגישה, היא לא היתה בטוחה אם היא תצליח, אבל הם היו
חייבים להפסיק עם השיחות ולהפגש באמת.

לאחר שסיימה את המשקה צעדה למקלחת סגרה את הברזים וטבלה לתוכה
עד לצוואר. היא עצמה את עיניה ונתנה לארומה להסתחרר מסביבה,
היא הרגישה  סקסית וכה מגורה ושלחה יד לשדיים הזקורות שלה
וליטפה אותן בעדינות. הפטמות הזדקרו באחת, ונעשו קשות אל מול
אצבעותייה, כל גופה
מתחת למיים מתנועע בחושניות יד אחת החליקה לבין מפשעותייה
המזמינות ליטוף עדין וחמים. איך? היא חשבה לעצמה, איך זה שהוא
גורם לה לחוש כך והיא עדיין לא ראתה אותו במו עינייה.
התשוקה אחזה בה וכמעט בטירוף אוננה מתחת למים בין רגלייה
הרוטטות וכמעט בצעקה חנוקה הגיעה לשיאה המתוק האביונה נתפסה בה
ועם חיוך סיימה את מלאכת הליטוף, היא הניחה לעצמה עוד חצי שעה
של שלווה עד לשעה שהייתה חייבת לצאת מהאמבט ולהתארגן.

היא התרוממה בכבדות ולא ברצון מהאמבט החמים ניגשה למגבת הרכה
שהניחה על השרפרף, עטפה את גופה וצעדה לחדר ההלבשה. היא הביטה
בארון העמוס שלה כל תא וכל עונה מסודרת שם בסדר מופתי, היא
היתה נסכרת טוב עד מאוד לכן הרשתה לעצמה להתפנק בלבוש
ובתמרוקיה עשירה, ועזרה גם להורים ולמשפחה אם נזקקו. היה לה לב
טוב ואמא תמיד אמרה, "את תמימה לפעמים ואני מקווה שתדעי להבדין
בין דברים טובים לרעים בשבילך".
היא יבשה את תלתלייה מול המראה וניגשה לשמלה השחורה שקנת אמש
יחד עם ביריות שחורות ותחתון וחזייה תואמים. ריססה על צווארה
מעט מהבושם האהוב עלייה וגם במפשעות, היא שמעה שטוב לרסס במקום
בו בלוטות הלימפה נמצאות...ככה הבושם מתפזר באופן שווה בגוף.
לבסוף ישבה והתאפרה קלות בצבע שמתאים לגווני העור שלה השזוף
למחצה, היא הספיקה ללכת לים כמה פעמים
השבוע אבל היא הולכת בשעות שהשמש עומדת לשקוע, היא אוהבת את
הזוהר האדום שנצבע על העננים וגם אוהבת את מבטם של העוברים
והשבים על גופה הצנום. כשסיימה הכל נעמדה מול המראה וחייכה
למראה גופה החטוב, "זהו" מלמלה לעצמה עכשיו אני מוכנה בשבילך
דן, האם אתה מוכן בשבילי, חייכה והלכה לכיוון הדלת.

היא נסעה קרוב לרבע שעה עד שמצאה חנייה ושמחה שכך היה כי היא
לא רצתה להגיע מוקדם ממנו.
היא התהלכה בטיילת לכיוון המרינה, שם קבעו להפגש, והרגישה את
הבריזה הקרירה על עורה החמים, הרוח שיחקה בתלתליה וגרמה לה
להצתמרר לא פעם. היא נעמדה לרגע וחשבה איפה הוא עומד, ואם הוא
יזהה אותה לפני שהיא תזהה אותו, והתשובה באה בשנייה הפלא צילצל
היא ענתה ושמעה את קולו העדין "הי נורית מתוקה שלי אני כבר כאן
איפה את".

היא עצרה את נשימתה לרגע ושאלה אותו מה הוא לבוש, הוא ענה לה,
אני עם חולצה בצבע בורדו ומכנס שחור. היא קלטה אותו עומד ליד
עמוד חשמל, מסובב את ראשו למצא אותה. היא נגשה אליו והושיטה
אצבע לכתפיו ואמרה.."הי דן הנה אני".

הוא לא יכל כבר להסתיר את התרגשותו ובלע את גופה במבט חודר.
הוא חייך ואמר שנעים לו מאוד לפגוש אותה, והיא הנהנה ואמרה
כנ"ל.
"בואי" אמר, "הזמנתי מקום הוא כבר פנוי חיכיתי רק לך.
הם הלכו יחדיו ושוחחו בנעימות על הה, ועל דה.
כשהתיישבו הוא גחן לפנייה ולחש, "אני מקווה שאת רעבה" היא
חייכה וענת לו "כן לא אכלתי עדיין זה מעולה שבחרת מסעדת דגים,
אני אוהבת דגים".
ביחד ישבו שם קרוב לשעתיים שלוש, אכלו שתו יין לבן, שוחחו
וצחקו, שילבו ידיים ולחשו לעיתים כשהמסעדה היתה רועשת.
הערב עבר בנוחות מדהימה, הכימיה בינהם היתה מושלמת, ההרגשה
היית מיוחדת והיא נצרה כל מלה וחיוך שלו.
מאותו הערב הם דיברו כמה פעמים ביום, היה נחוץ להם הקשר והמלים
החמות אחד לשנייה, לאחר כמה ימים שוב קבעו להפגש, הפעם אצלה
בבית במקום בו היא יכולה להרגיש בטוחה ושולטת.
היא רצתה לעשות אהבה עם דן, כל כך רצתה שייגע וילחש לה כמה
שהוא אוהב ומתגעגע, בזמן שהם לא ביחד. בשמונה בדיוק צלצל
הפעמון בדלת היא נגשה ופתחה, עמד מולה דן עם בקבוק עטוף ופרח.
הוא נראה כל כך מושך כל כך רענן שזה הרעיד לה בגוף, היא קרבה
אליו ונישקה אותו בלחי ולחשה תודה על היין. הוא הניח לה
להובילו לסלון ונעמד שלקחה את היין לבר לפתוח ולמזוג לשתי
כוסות.
הוא קרב אלייה מאחור ונצמד לגבה החשוף, הכיף את גופה בחיבוק
ונשק לה בעורף, כל גופה נרעד למגעו החום עלה בה בגלים עד
למותניים, היא התקשתה לעומתו ונאנחה קלות.
לאחר שמזגה את היין היא סבבה אליו והגישה לו את הכוסית,
"לחיינו" הרים את הכוסית וברך. היא נענתה ואמרה "לחיי האהבה"
ולגמה מהכוס, לאחר ששתו נגשו לשולחן שערכה ומזגו אחד לשנייה את
האוכל שהיה כבר מוכן על תבנית חימום וישבו ואכלו, להט המבט גרם
להם לפסוח על המנה האחרונה, הוא הרים אותה על ידיו והוביל אותה
לחדר השינה.
הם הפשיטו אחד את השנייה התגפפו וליטפו כל פינה בגופם היתה ערה
לתשוקה שעלתה בהם, הם עשו אהבה, התרגשו מכל גניחה שהוציאו מהפה
וגמרו ביחד בפעם הראשונה.
לאחר שנרגעו הוא קם והביא את היין, הם לגמו עוד לגימה ובמבט
נוסף חבקו שוב אחד לשני וטרפו בלקיקות ובלטיפות את גופם
המזיע.
הוא ירד לירכיה ליטף והביט בה אוחזת במזרן כדי לא לצעוק מעונג.
הוא ליקק את ערוותה בשקיקה והניח לה לגמור פעם אחרי פעם. לאחר
זמן מה התחלפו והיא ישבה על ברכיו וליקקה את עינייו וצווארו
ירדה לאט לאט לעבר הבטן ונעצרה בתבור מלקקת בלהט וגורמת לו
לגנוח בעונג, ירדה עוד לכיוון מפשעתו הרטובה פסקה את פייה
והניחה לאיברו לחדור לחום ולרטיבות שבפיה.
הוא נאנק מאושר ותשוקה, ואמר לה שהוא עוד מעט מתעלף מהנאה.
היא חייכה ואמרה לו שהוא מטריף אותה בכל פעם שהוא נאנח, ותחבה
את כל כולו לתוכה בליקוק ובמציצה, לאחר כמה שניות הגיע לאונו
ופלט לה בפייה את זרעיו החמים, בלהט אביונו צעק שהוא אוהב
אותה. ושתהייה שלו לעולמים.

לאחר לילה סוער שכזה הם החליטו לעבור לגור יחדיו, והאמינו שהם
יחיו לנצח, ללא בעיות וללא קנאויות לעד עדנים.

חייה הפכו להיות מאושרים, וגם אצלו הפכו להיות עשירים
ומעניינים במיוחד, הוא התאהב בה.
ביום חורפי אחד שכבה במיטתה חולה מצוננת וחלשה מכדורים היא
לקחה חופש מחלה, הוא בכל שעה עגולה התקשר לשאול לשלומה.

בין הצילצולים שלו צלצלה בחורה שהזדהתה בשם דגנית לוי.
היא אמרה לה אני אישתו של דן, והייתי רוצה שתאמרי לו להתקשר
ברגע שיחזור.
היא היתה המומה, לרגע לא חשבה שחייה יפלו באחת.
לרגע חשבה שהיא הוזה את השיחה הקרירה שניהלה בינה לבינה,
בוכה התקשרה אל דן ובקשה הסבר.
הוא הרגיש סגור לפתע וראה את חייו שוב נופלים בגלל אותה אישה
שלעולם לא תתן לו מנוחה ונחת.
"הפעם אני לא אתן לזה לקרות" אני אלך עד הסוף עם נורית, היא
עבורי הכל ושום דבר לא ימנע ממני לחיות חיי אושר ואהבה. הוא
מיהר לרכב וחשב איך להסביר ואיך לספר את כל אשר אישה זו גרמה
לחייו להתעוות ובכל פעם ידעה איך להרוס לו. הוא היה רווק, הוא
הכיר אותה בשרות מילואים, הם הכירו רק כחצי שנה והיא היתה אישה
תובענית ומיוסרת, רוע לבה גרם לו לנתק קשרים ולהמשיך את חייו
בלעדיה.
דגנית לעומת זאת, ראתה את האתגר שבלרדוף אחריו אין לה חיים
משלה ורצתה אותו חזרה לבין זרועותיה, אך לרגע לא חשבה על הגורל
המר שלא יספק לה את רצונה, היא היתה נחושה ועיקבית לעקוב אחריו
ולאסוף פרטים על נורית.

הוא נסע כמטורף לכיוון ביתם המשותף, הוא נסע כל כך מהר שלא שם
לב ליציאה של רכב שבא מצד שמאל.
חושך, שקט, שלווה.
נורית מיהרה בין המסדרונות של בית החולים, הם צלצלו אליה לומר
לה שהוא נפגע, וכרגע הוא בחדר הניתוח.
היא ישבה שעות בחדר ההמתנה, ובכתה רוב הזמן חברותיה היו סביבה,
אמא ואחותה היו צמודים ודאגו לה לכל דבר שביקשה.
נפתחה הדלת והרופא ניגש לנורית להסביר את תוצאות הניתוח.
אמר לה "היתה לו תאונת דרכים הוא נפגע ברגליו ובגבו הוא עבר
ניתוח והוא נראה בהצלחה", היא נשמה לרווחה והבטיחה לעצמה,
שתשאר לידו כל עוד הוא יזדקק לה, וזה השתלם לה לאורך כל חייה.
הם חיו להם באושר ואושר, עד היום הזה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם אני יודעת
לכתוב דברים
חכמים כשאני
רוצה. אני רק לא
ממשת את
הפוטנציאל שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/02 1:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיגלית צימבר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה