טוב..
זה התבצע בעת שהייתי צריכה...הייתי צריכה לבצע מונולוג לתחילת
שנת הלימודים תסש"ג...
אז קבלו!

הוא היה החבר הכי טוב שלי. איתו, הכל היה נראה יותר חופשי,
יותר משוחרר,יותר כיף, זה היה שונה..שונה מעכשיו... איתו לא
היו לי גבולות, העברתי איתו את הטיים אוף מיי לייף.  הוא נפרד
מאיתנו בטרם עת, ככה פתאום
היו כמה סימנים...לא משו רציני לא ממש התייחסנו..אולי הוא נמאס
לפעמים. לפעמים הוא עצבן
היו קטעים שמיצינו איתו ו.. ו..פשוט רצינו שייעלם..
אבל עמוק בתוך הלב ידענו שנתגעגע אליו..אחרי כמה ימים
בלעדיו...
אני זוכרת שטיילתי בזמנים הטובים איתו בשנקין לעת ערב..אבל
עכשיו.. עכשיו כבר לא.. עכשיו אני כבר לא אוכל..כי הוא כבר לא
פה .. הוא הלך ...ע בר..

מקנחת את האף
דאמיט, היה פאקינג עצוב.
אפילו סבתא שלי בכתה...
נראה לי שההורים שלי חטפו עלי קריז. כי מאז שזה קרה אני לא ממש
מדברת. אני אפילו חושבת שההורים שלי שנאו אותו
אולי בגלל שהם לא ממש בילו בחיקו..  הם אפילו רוצים לשלוח אותי
לאיזה פסיכולוג שמיכולוג, אבל הם לא מבינים כלום... נראה להם
שאם הם באמת ישלמו כסף לאיזה אחת סטייל ורדה רזיאל ז'קונט
שתדבר איתי על החיים, ותעשה מהם בלגן אחד גדול... זה יפתור לי
את כל הבעיות
אני בטוחה שזה לא יפתור כלום..אולי קצת ייתן לי רגשות אשם על
הכסף של אמא ואבא אבל יותר מזה..כלום..

"כולם היו אומרים עליו שהוא גדול.. אפילו מיטל הבורה הזאתי...

למרות שהיא בכלל נראית לי שקרנית, וסתם רוצה להשוויץ בזה שהיא
מדברת עליו... כי היא סתם איזה אחת שכל היום יושבת עם עצמה
ורואה ברוך ושרוך...
אני לא יודעת למה היא בדיוק התכוונה כשהיא דיברה על הגודל.
ואם היא התכוונה למה שאני חושבת שהיא התכוונה... אז הוא באמת
לא כזה גדול..
מיטל סתם חיה בסרט.. אולי בגלל זה היא כזאת בורה.
כי הוא באמת לא כזה גדול כמו שכולם אומרים, ולי הגודל כן קובע,
לא יודעת.. חשוב לי שהוא יהיה ארוך


אני נזכרת שהוא תמיד היה בא.
.
אחחחחחחחחחחחח
ממש חיכינו לו! כמו איזה כלב שמכשכש בזנב שהוא שמח שמישהו
בא..
(נזכרת ברגעים טובים..)
אפילו...אפילו היינו מסדרים לכבודו ת'חדר..
אבל ..עכשיו..(מנגבת דמעה)  הוא כבר לא פה ...וזה סופי..
טוב...
אז.......
אז.....
(מורידה את הכובע הדיכאוני ואת המשקפיים השחורים.)
יאללה!
(אם יש אפשרות להוסיף "רבאק" או "כוסעמאק" זה היה נהדר)


אפשר לחשוב סתם חופש גדול!