אני כבר לא יודע אם אני יותר אוהב או יותר שונא אותך, כל מה
שאני שומע ממך זה כמה שאני מדליק אותך וכמה משעמם לך ב"קופסה"
הפרטית שלך כשאת לא איתי. אבל אותו תסריט חוזר על עצמו שוב
ושוב אנחנו נפגשים ואת נראת לי כל כך יפה ועורך כה לבן וצח
אנחנו מבלים את אותו בילוי ששנינו כל כך מורגלים אליו ולאחר
מכאן את נראת כל כך שונה, יצור קטן וחסר משמעות וכמו תמיד אני
זורק אותך ודורך עלייך מבלי לחשוב על כך פעמיים. עד לפעם הבאה
כמובן עד ששוב הצורך הבלתי ניתן לשליטה יכרסם בי  וכמו שעון
הכל חוזר על עצמו, מספר רגעים בלעדייך ואני שוב עצבני חושב
בערגה על אותם רגעים של אושר שבילנו יחד וכמו תמיד אני חוזר
אלייך ואת הרי היחידה שמקבלת אותי בידיים פתוחות בלי טיפה של
ביקורת, יפה, שקטה, מרגיעה. אני יודע שאת לא טובה בשבילי וכולם
מספרים לי איזה נזק את, איך שאת מרעילה אותי והורסת כל דבר
טוב, אבל אני לא מסוגל בלעדייך נראה אותם מוותרים על אחת כמוך.
קל להם לדבר מבחוץ הם אינם יודעים מה הולך אצלי בגוף כמה אני
צריך אותך איתי וכמה את חשובה לי. זה לא שאני לא יודע, אני
בטוח שהם צודקים, גם אני מרגיש כיצד את חונקת אותי כאשר שפתיי
נמצאות על גופך העגלגל. אבל מה אוכל לומר מה שיש ביננו חזק
מהכל וכיום אני כבר יודע אין זה משנה אם אני יותר אוהב או יותר
שונא אנו נשאר יחדיו עד הסוף המר אהובתי הסיגריה.