תסתכל במראה...
אתה כבר בן שבע עשרה כוסאמק תסתכל כבר תעמוד מול מה שיצרת מול
מה שהפכת להיות!!!
מה אתה רואה?
בוא וספר לי מה אתה רואה ...

מה אני רואה?
אני רואה ...
צל של אדם שהיה פעם אדם חזק אדם שעמד בהכל!
ואז חייך ודרש עוד...
מישהו שהיה לו אכפת מעצמו...
עכשיו זה כבר לא כך...

עכשיו אני כבר לא אותו אדם חזק שהייתי
אין לי יותר כוח אני שבור רצוץ ועייף
תראו אותי עכשיו הילד הקטן והמתוק הפך לשד חסר רחמים
לכלי קיבולת של שינאה וזעם על כל מה שעשו לו  במשך כל השנים
האלו כל הפגיונות והסכינים שתקעו בליבו ובגבו
עד שכבר הוא לא יודע  מה זה לשכוח ולסלוח ולא אכפת לו מזה יותר
בכלל
עיניים בוערות ואגרופים קפוצים תמידית רק מחכה לקרב הבא כדי
לפרוק קצת זעם להוציא קצת ממה שהולך בפנים
וזה אף פעם לא נגמר טוב
כשאתה מסתכל על פרצופו הנפוח והמדמם של אדם שאותו הענשת על
חטאיו של מישהו אחר
ואז אז אתה ממשיך לשנוא את עצמך יותר ויותר
כמו תמיד אין פורקן
המעגל חוזר על עצמו
ואתה מאבד עוד חלק קטן מעצמך
ובסופו של דבר אתה יודע שאתה תאבד את עצמך סופית...
וזה יותר מפחיד מכל דבר אחר...