[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלעד יובל
/
גנבים

רשמית , יש לי את העבודה הכי טובה בעולם. אני עושה מה שאני
אוהב לעשות עוד מגיל צעיר ומרוויח בזה הרבה . עכשיו אני לא
מדבר על כדורגל , או עסקים או זנות , אני מדבר אתכם על מקצוע
של גברים אמיתיים. אני מוטי ( או כפי שכולם מכנים אותי
"חושחש") ואני גנב/כייס/פורץ. תמיד הייתי גנב, מאז שהייתי קטן
אני וחזי  ("חסילון" שם שלא בדיוק עוזר בעסקים מן הסוג
שלנו,למרות שהגודל שלו די מחפה על זה)  אהבנו לגנוב , או
"לפלח" כמו שהיינו קוראים לזה . עפרונות , קלפים , מחדדים , כל
דבר שהיה באזור היה בסכנת פילוח. מאוחר יותר התחלנו לגנוב
סוכריות מהמכולת , בירות ( אחריי שעברנו את גיל 18 כמובן ) ,
דברי מאכל מזינים ושאר דברי ירקות . זאת לא הייתה גניבה כדי
לשרוד אלא יותר בשביל הקטע והאנדרנלין. אני וחסיל שנינו ממוצא
רומני , אבל מה בלי סטריאוטיפים היה לנו את גן הגניבה מלידה
.סיפורינו מתחיל בשתיים בלילה ביום רביעי אחד  כאשר אני וחסיל
יצאנו לפריצה שגרתית בסביון ( יש לנו טעם טוב מה אפשר לומר).
"היי חושחש אולי ניקח את הבית ההוא שמה , נראה לי טחונים שם",
הציע לי חסיל , נראה עליו שהוא כבר להוט לעצור את המסחרית
ולהתחיל בעבודה, בהחלט בחור חרוץ."עזוב אותך חסיל , זה לא הבית
שלנו, " חיפשתי מסביב את הבית המיוחד שיקרא בשמי. "תקשיב גבר
אנחנו נוסעים ברחבי סביון בשעה האחרונה , וזה לא כאילו שיש כאן
אנשים לא טחונים ..."   ,  "עצור"  ,קטעתי את חסיל ברגע של
הארה ,"זה הבית שלנו" .  " יכולת לפחות לבקש יפה " אמר חסיל
והחנה את המסחרית מול הבית. מולנו ניצבה טירה מרשימה עם חלונות
סגורים שחורים ותריסים מוסטים , גדר מברזל חד ודלת פלדלת עמדו
ביני לבין האושר.הקפיצה מעל הברזלים הייתה משחק ילדים בשבילי
ובשביל חסיל, כל התרגולים שקיבלנו די השתלמו ומסתבר גם ששערים
מפלדה נפתחים בקלות מבפנים. מפתח האב של פלדלת פעל כמו קסם על
המכשול השני ואני וחסיל היינו בדרך לגן עדן של גנבים. " אפשר
לחשוב שעם כל כך הרבה כסף אנשים יקנו מערכת אזעקה , אה חסיל?"
לחשתי , " כן נכון.... ", חסיל שהיה מסונוור מחמישים אינץ' לא
בדיוק היה איתי. התחלנו לרוקן את הבית , בלי לחץ. טלוויזיה ,
תכשיטים ( שהיו ליד המיטה , בולי העץ לא הנידו עפעף אפילו ) ,
מזומן שפשוט שכב לו ברחבי הבית , אפילו את הקופות של הילדים
רוקנו (ילדים טחונים אפשר לחשוב כמה יפריע להם). אני חושב
שהשארנו להם את השטיח למרות שגם בזה אני לא בטוח. בשל הרגשות
החמים שלי לעשירון העליון החלטתי גם לפנצ'ר את כל הצמיגים
בטווח ( כולל את האופניים של הילדים הסנובים ימח שמם) . "ערב
מוצלח אה חסיל?" החיוך פשוט לא נמחק מפניי," עזוב אותך המסחרית
בקושי חצי מלאה " , חסיל תמיד היה בחור של עבודה קשה . החלטנו
לרדת לעם ולשדוד משפחה נבחרת מיהוד. בחרתי לנו קומפלקס חביב עם
קומת קרקע בלי סורגים והתחלנו בעבודה. שברתי את החלון בעדינות
בעזרת אבן , נכנסתי ופתחתי לחצי את הדלת. שנינו סונוורנו מ22
אינץ' חמודה שמצאה את מקומה בשלום במסחרית. החמסות על הקירות
מימשו את פחדיי הגרועים ביותר ,היינו בדירה של מרוקאים! .
"חסיל אני מפחד מהמקום הזה בוא נמהר ונסתלק מפה ", רעד קל עבר
בגופי.  אבן , נייר ומספריים ויצא שאני מנקה את הקומה התחתונה
וחסיל את העליונה . התחלתי לאסוף את כלי הנחושת היקרים ופתאום
שמעתי בום!. הסתובבתי ומולי עמדה מרוקאית הר אדם בכותונת. לא
הספקתי להוציא מילה ותוך מאית השנייה טס אליי עצם קהה ופגע לי
בחוזקה  בראש      ( כנראה חמסה גדולה ). "צא מהרכב אפס , בית
המעצר זה בית מלון 24 שעות" , שוטר גדול תפס אותי באזיקים
והוציא אותי מרכב משטרתי ממוגן . השלט " ברוכים הבאים פושעים
לבית המעצר יהוד" קיבל את פני בברכה . נכנסנו למבנה וכבר ראיתי
את הסורגים ובתוך אותו תחום ממוגן ישב לו חסיל , רוכן קדימה עם
אזיקים על ידיו ובוכה. עצרתי . " מה  אתה עושה אפס ? ניסיון
בריחה ?" השוטר עמד מוכן עם היד על נרתיק האקדח. " פשוט רציתי
ללחוץ את ידו של השוטר שלכד אותי " ,אמרתי בתמימות ודמעה יחידה
זלגה לי מהעין. השוטר הנרגש לחץ את ידי ולאחר מכן דחף אותי
ברכות לתא המעצר. "אז מה ? הכל הלך ... הקריירה , החיים, הרכוש
, הכל . אנחנו גמורים חושחש , פשוט גמורים" , עיניו האדומות של
חסיל בהו בי וראיתי שעוד כמה דמעות הולכות לפרוץ . " עזוב אותך
קריירה חסיל , כרגע כייסתי את השעון של השוטר ההוא .......".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה עם באג
אלפיים?
לא הבטיחו לנו
חשבונות בנקים
מרוסקים?




הדס עמיר,
מאוכזבת מהעו"ש
שלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/02 13:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה