- "צ'ארלי צ'פמן..."
- "מי?!".
- "צ'רלי צ'פמן".
- "מי זה?".
- "ההוא, האילם עם הכובע...".
- "צ'ארלי צ'פלין, והוא לא היה אילם, הוא רק שיחק בסרטים
אילמים".

- "כן. הוא. בכל-אופן - צ'רלי צ'פלין ואישתו יוכבד...".
- "מי?!".
- "אישתו של צ'פלין... יוכבד".
- "לא קראו לה יוכבד".
- "אתה בטוח?".
- "כן".
- "אז איך קראו לה?".
- "אני... לא ממש זוכר עכשיו, אבל זה לא היה יוכבד".
- "היו לו כמה נשים, אתה יודע...".
- "אני... יודע, ולאף אחת מהן לא קראו יוכבד".
- "בטוח?".
- "מאה אחוז. זה משנה לסיפור?".
- "לא. לא כל-כך".
- "אז... תמשיך".

- "אז צ'ארלי צ'פלין ואישתו שמואלה...".
- "מקודם אמרת יוכבד!".
- "כן, אבל אמרת לי שלא קראו לה ככה!"
- "אבל... גם לא...   ...עזוב, לא משנה, תמשיך..."

- "צ'פלין ואישתו יונית הלכו לטייל בפארק. פתאום משאית מחצה
את אישתו לחלוטין ולא הותירה ממנה כמעט שום זכר. וצ'רלי היה
עצוב עד מאוד והוא גם בכה ואז סילקו אותו מהארץ כי חשבו שהוא
קומיניסט. אתה יודע מה מוסר ההשכל?".
- "אה, אני מכיר את זה... תסתכלו טוב-טוב ימינה ושמאלה לפני
שאתם חוצים את הכביש, נכון?".
- "לא, בכלל לא".
- "נו, אז מה מוסר ההשכל?".

בנג! בנג! בנג!
- "אח!".
- "מה?".
- "יכול להיות שצעקת לי באוזן עכשיו: 'בנג! בנג! בנג!'.
- "כן".
- "למה עשית את זה?!"
- "כי... זה מוסר ההשכל".
- "איזה מן מוסר השכל דפוק זה!!!".
- "אתה דפוק!"
- "תרו ד'את"
- "מה?! מה אמרת עכשיו?! יכול להיות שאמרת 'תרועה'?"
- "כן".
- "אה".